"פרסום הנתונים המסכמים של 2003 חידש את הויכוח בין הכלכלנים על מצב המשק. שאלת מיליון הדולר היא כמובן עד כמה רחוק המשק מהיציאה מהמיתון, אם בכלל. הנתון המרכזי שפרסמה אתמול הלמ"ס דיווח על עליה של אחוז ושתי עשיריות בתמ"ג (התוצר המקומי הגולמי).
כלומר, המשק צמח מספרית ב1.2%
ראוי לציין שמדובר בנתון ראשוני ובלתי סופי משום שלידי הלמ"ס עדיין לא הגיעו כל הנתונים על תפקוד המשק ב2003. אגב, גם השביתות במשק תרמו למחסור בנתונים. לעצם העניין, אין מחלוקת על כך שצמיחה בשיעור 1.2% איננה משקפת יציאה מהמיתון. הסיבה לך פשוטה: האוכלוסייה בישראל גדלה מידי שנה 1.8%. על מנת שהמשק ייחשב בצמיחה עליו לגדול לפחות בשיעור זהה לגידול באוכלוסיה. אם המשק צומח בקצב הקטן מהגידול באוכלוסייה, פירושו של דבר שהמשק בפיגור. ולכן, אף שמספרית המשק צמח ולא התכווץ , עדיין הצמיחה הזו היא צמחה חסרה.
אז מה בכל זאת מעודד כל כך בנתוני הלמ"ס? התשובה לכך מתחלקת לשניים. ראשית, לאחר שנתיים שבהן המשק צעד לאחור , השנה סוף סוף חל מפנה. ב2002 ו2001 רשם המשק צמיחה של מינוס שני אחוזים. השנה לראשונה מדובר בפלוס אחוז ושתי עשיריות. זוהי תפנית חשובה מאוד. כדי להבין עד כמה עד כמה חמור היה המצב בשנתיים האחרונות כדאי להזכיר מספר נתונים בסיסיים.
ב2002 ו2001 היה הפער המצטבר בין הגידול באוכלוסייה לבין מצב המשק קרוב למינוס 6 אחוזים. כמעט כל משקי הבית בישראל הרגישו את ההתכווצות הזו דרך עליית מחירי המים והחשמל, הקיצוץ בקצבאות ובתמיכות, העלאת המע"מ, ופיחות בטיב השירות הממשלתי. סכנה נוספת שריחפה כאן לפני שנה ושאותה אסור לשכוח היא המאזנים השליליים של הבנקים. נגיד בנק ישראל דיבר אז על סכנת התמוטטות של בנקים. רק זה היה חסר לנו.
כל זה כנראה נחלת העבר. המשק מתחיל לגדול אלא שהקצב כאמור עדיין אינו מספק. וכאן אנו מגיעים למרכיב האופטימי ביותר בנתוני 2003. חדי עין הבחינו בנתון שמסרה הלמ"ס על ביצועי המשק במחצית השנייה של 2003. מסתבר שבששת החודשים האחרונים של 2003 היה שיעור הצמיחה 1.7, במונחים שנתיים. במילים אחרות, לקראת סוף 2003 הצמיחה כמעט והדביקה את קצב הגידול באוכלוסיה, כלומר בימים אלה המשק נמצא על סף חציית משוכת המיתון. עם עוד קצת מאמץ יש מקום לתקווה שבחודשים הקרובים כבר נוכל לומר שהקיפאון במשק מאחרינו.