טוב בכסלו

כשבכל בתי הכנסת ברחבי תבל קראו בט"ז בכסלו תש"ח את פרשת וישלח, במרכז האו"ם בניו-יורק נעשו סידורים אחרונים לקראת ההצבעה במוצאי שבת, כ"ט בנובמבר, על השאלה אם להעניק ליהודים מנדט על חלק מהשטח שממערב לירדן.

שלושים ושלוש מדינות הצביעו בעד, והעם היהודי זכה להסכמת רוב האומות להקמת מדינה יהודית. שנתיים וחצי אחרי מלחמת העולם השניה, הבינו אומות העולם, שהפתרון לבעיית היהודים היא מדינה ממערב לירדן.

וכי זקוקה ההשגחה העליונה להסכמת האומות על מדינה יהודית? ברור לכל שמדינה יהודית יכולה לקום על אפם ועל חמתם. אלא שההשגחה סובבה שאומות העולם, לא זו בלבד שלא יתנגדו אלא גם יסייעו ויעזרו להקמת המדינה. גם הם ישתתפו בתהליך שיביא אור לעולם ולהן עצמן.

לא בכדי סובבה ההשגחה העליונה את הסכמת האומות למוצאי שבת פרשת וישלח. המאבק של יעקב עם האיש עד עלות השחר, היא נקודת המפנה בחיי יעקב שממנה הוא ממשיך עם שם חדש. "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר", הוא סימן לדורות על הלבדיות ועל המאבק כל הלילה. "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". להתמודד לבד עם כוחות עליונים בלי עזרה ובלי יכולת להשתחרר, זו שררה ישראלית לדורות. אחרי שואה של השמדת עם שאין דומה לה בהיסטוריה, התכוננו במרכז האו"ם להצבעה הגורלית.

נעמי שמר נשמה את זה, וכתבה ליום העצמאות השלושים וחמישה את השיר האלמותי 'ליל המלאך': "כל הלילה נאבקתי / עם מלאך בלתי נראה / מאבק שאין דומה לו / מאבק בלתי נלאה / עם מלאך שאין לו שם / ועודני נושם // לא עזר לי איש הלילה / לא אח ולא ידיד / כל הלילה כל הלילה / נאבקתי לבדי / עם מלאך שאין לו שם / ועודני נושם". מאבק כל הלילה אינו מאבק של כ"ט בנובמבר 1947, זהו מאבק אינסופי של אומה העומדת על נפשה דורות ארוכים בחשכת הגלות, ויודעת שרק בעלות השחר תבוא הישועה.

יעקב מתעקש ולא נותן לאיש המלאכי לעזוב לפני קבלת ברכתו. כך מפרש הנביא הושע (יב) את המאבק של יעקב ב'מעבר יבוק': ב"ַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹקִים. וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ". המלאך מודיע ליעקב שהקב"ה יפגוש אותו בבית-אל בארץ כנען ויברך אותו שם, אך זה לא משכנע את יעקב. הוא לא מוכן לשחרר את המלאך בלי ברכה. הסיבה היא - פגישה עם עשיו בשם חדש של אישיות חדשה. לא יעקב נפגש עם עשיו, אלא ישראל. לא יעקב עומד להילחם עם עמלק כי אם ישראל.

נמצא, שיעקב קיבל שתי ברכות לשם חדש, האחד מהמלאך והשני מהקב"ה. אלא שהמלאך מנמק את השם, ואילו השם החדש מפי הגבורה אינו מנומק. שררה על כוחות אלוקיים ואנושיים, היא המסלול החדש של יעקב. אך ברכת ה' היא החלטית. יעקב שעד כה היה עקב, יהפוך מעתה להיות ראש ישראלי. מה שהיה בבטן, כדברי הנביא הושע, יתחלף להיות שררה.

י"ז בכסלו במוצאי שבת וישלח תש"ח, חל כמו השנה בדיוק. ט"ז כסלו של פרשת וישלח, הפך במוצאי שבת ל-י"ז בכסלו, הוא טוב בכסלו (י"ז-טו"ב). האור הממשמש והולך של הגבורה הישראלית בחנוכה, התנוצץ בטוב בכסלו במרכז האו"ם בניו-יורק. אך התאריך הזה המצוין לדורות, הפך גם ליום ציון מיוחד שעליו החליטה מדינת ישראל בשנת תשע"ד. טוב בכסלו - יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התקבל בהחלטת הממשלה, להיות מצוין בתאריך הכרזת האומות על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית.

מה ראתה ההשגחה העליונה, להביא להחלטה על יום ההוקרה דווקא במוצאי שבת פרשת וישלח? נראה שהיתה זו אותה הבנה של המאבק במעבר יבוק, נגד כוחות עליונים הבאים להטות את המסלול הישראלי לצד אחר. המאבק הזה השאיר סימן בגוף. הוא לא היה קל ולא היה פשוט. "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹקִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ". פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה יודעים מה זה 'צולע על ירכו'. אך הם גם יודעים ש"שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג,כ), כפי שזרחה לו השמש לסבא יעקב, תזרח השמש גם להם ותרפא אותם.

כך שרה נעמי שמר בליל המלאך: "בגופי עכשיו צלקת / ויגע ומותש / אנכי ממשיך ללכת / ויודע שם חדש / שנולד מתוך הליל - ישראל / כי נולד מתוך הליל - ישראל / לי נולד מתוך הליל - ישראל". וכך שרים אנחנו לנפגעי מערכות ישראל, ויודעים שהפצעים והכאבים שלהם חזקים ומחזקים ומחסנים אותנו, ונותנים לנו שם חדש של עתיד גדול ומבטיח.