עו"ד שבות רענן, ממקימות פורום נשות המילואימניקים, התארחה לשיחה בפודקאסט של הדר מילר בערוץ 7 על מאבק הגיוס, מחירי העשייה הציבורית, והחזון לחברה ישראלית שוויונית ובטוחה יותר.

היא סיפרה: "חודש לתוך המלחמה הקמתי עם עוד עשר נשים מופלאות את פורום נשות המילואימניקים. הייתי ראש תחום מדיניות בפורום, הקמתי מערך הגנה משפטית על המילואימניקים ובנות זוגם, נכנסתי לצה"ל במילואים כדי למסד אותו שם. עד היום הוא נותן מענה".

רענן מתנגדת לחוק הגיוס במתכונתו הנוכחית, וטוענת כי אינו מביא פתרון אמיתי: "חוק זה לא מה שמגייס. מה שיגייס זו הפרקטיקה. תקימו מנהלת מעשית כמו בקורונה, עם אנשי יח"צ חרדים, ותביאו אותם. אל תחכו לחוק. כולם נתלים בחוק - שזה מאכזב".

היא מדגישה כי אין לה שנאה כלפי הציבור החרדי: "מאוד חשוב לי לחזור ולהגיד - אין לי שנאה וגם לא כעס על החרדים. יש לי כאב שמחזיקים אותם בשלשלאות במגזריות, שלא מאפשרת להם להיות חלק אמיתי מעם ישראל ומברית הגורל".

עוד הוסיפה, "אני לא חושבת שזה אירוע של שוויון. יותר חשוב לי הוגנות. יותר חשוב שנוכל להגן פה על הבית כי חסרים לנו חיילים בסדיר, וכל חייל סדיר שווה שבעה חיילי מילואים".

במהלך הריאיון היא מתארת את הקשר הקרוב שלה למאבק: "אנחנו מגויסים שנתיים וחצי. החרדים אומרים לאף אחד לא להתגייס - גם לא למי שלא לומד, ואנחנו פותחים מלחמה כשאנחנו ממשיכים להגיע? ומה נשאר לנו אם לא להגיד אנחנו חייבים עוד אנשים במסות".

היא שוללת שימוש בכפייה: "לא יעבוד בכוח בכלל, רק בתמריצים. אני לא אומרת כוח. אני יוצאת עם מכתב לממשלה - תפסיקו עם המעצרים, תעבירו החלטת ממשלה שעושה תמריצים כלכליים לפרט ותראו איך זה עובד. הם לא רוצים לעשות את זה כי כל האירוע פה הוא סביב כסף".

בנוגע לטענות כי הצבא אינו מוכן לקליטת חרדים, היא משיבה, "יש למעלה מ-40 מסלולים לחרדים בצבא. חטיבת חשמונאים אמורה להיות חטיבה - יש שם את כל התנאים שנדרשים למישהו לשמור על החרדיות שלו".

בהתייחסות לשאלת כניסתה לפוליטיקה, רענן אומרת: "זה לא מטרה מבחינתי. אם אני ארגיש שזה מה שיביא את התיקון - אני אעשה את זה כי זה מאוד נדרש לעם ישראל. אבל אם תהיה דרך אחרת - אני פה בשביל התיקון".

באופן אישי, היא משתפת גם על ההתמודדות בבית והביקורת שמוטחת נגדה: "אני דופקת חשבון רק לקדוש ברוך הוא, אני בהרבה שיחות מולו. זה כואב, אבל אם נצליח דרך זה להביא תיקון משמעותי - זה שווה לי לסחוב את זה".

ולמרות כל האתגרים, היא מדגישה את תחושת השליחות: "האירוע מבחינתי הוא לייצר לילדים שלי מציאות - שאבא שלהם נמצא יותר בבית, אבל שגם בטוח בו".

גם האפשרות שתיכנס יום אחד לכנסת מלווה בתחושת אחריות וחשש. "זה כן מפחיד אותי", הודתה. "אני חושבת שגם את זה צריך לתקן. גבולות המחאה - זה לא נורמלי האירוע הזה. ואנחנו רוצים שאנשים יהיו בשליחות ציבורית. אנחנו לא יכולים לאפשר לתופעות מכוערות כאלה להימשך. זה מפחיד אותי, אני לא אשקר".

עם זאת, היא מדגישה שהשליחות גוברת על הפחד: "אני כן מקווה איכשהו לעבור את זה בטוב, וכן לייצר שפה שבה אנשים פחות תוקפים את זה. אבל אם יתקפו ונעשה טוב - זה בסדר לי. אם תוקפים אותך ואתה לא מצליח לעשות כלום - אז באמת אין לי מה לעשות שם. מבחינתי זה לא מטרה בפני עצמה. זה רק אמצעי. וככה אני רואה את זה".