עבור שפי פז בת ה-73, מובילת המאבק הוותיקה נגד המסתננים והעובדים הזרים בדרום תל אביב, כל יום הוא מלחמה חדשה.
למרות שריצתה עונש מאסר קצר היא ממשיכה לצאת להפגנות, להתעמת עם המשטרה ועם המערכת, ולהתריע מפני אובדן הרוב היהודי והזהות היהודית במדינת ישראל.
פז מתארחת באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 ומספרת על המעצר האחרון שלה בעקבות אירוע מזעזע שלדעתה לא סוקר כראוי בתקשורת. "נמצאה גופת ערופת ראש בגינה ציבורית בדרום תל אביב. פשוט לא דיברו על זה. מדובר בסודני, שהיה כנראה מסומם וישן בגינה, וזר אחר, סרילנקי, העיר אותו. הבחור קפץ עם סכין גדולה והרג אותו".
שבוע לאחר האירוע המחריד יצאו פז וחבריה להפגנה. "היינו בערך מאה אנשים מול חמישים שוטרים. ירדנו לכביש - עכשיו זה לא איילון, קפלן או דרך בגין, אלא דרך בדרום תל אביב. בתוך רבע שעה הייתי בניידת. בעיקרון, אני נגד חסימת כבישים, וגם כשחסמנו הקפדנו כל עשר דקות לתת למכוניות לעבור. זה לא עניין את המשטרה".
היא מודה שמשפחתה שילמה מחיר כבד בשל האקטיביזם שלה. "כשאת אקטיביסטית ועושה פעולה שנויה במחלוקת ועוסקת בנושאים בעייתיים ויש לך שונאים המשפחה משלמת מחיר. גם אם המשפחה תומכת בך מאוד חזק - זה עדיין עושה משהו. יש פער עצום בין שפי המשפחתית לדמות הציבורית.
"הם מאוד דואגים וחרדים לי. אני מאויימת אין לי שומר ראש, אין לי אבטחה. ילדים אריתראים עוברים לנו מתחת לבית ומקללים. הבן שלי מאוד היה רוצה שנעבור. הוא יודע שאני אמות או ממש אקמול אם אני אזוז מדרום תל אביב. זו תחושה חזקה מאוד של שליחות", מדגישה פז.
המציאות בשטח, לדבריה, הולכת ומחמירה. "אתם לא מבינים איך זה לחיות בדרום תל אביב היום. אנחנו מוצפים בעובדים זרים, מסתננים, מהגרי עבודה, שב"חים, משפחות פשע וזרים שברחו מהמעבידים. זה מצב לא נורמלי".
התחושה היא של מיעוט בבית שלה. "מצד אחד תחושת אובדן מלא של זהות, של מיעוט, ובעיקר פחד. אנשים מפחדים".
פז מרגישה שהתקשורת פחות מתעניינת במאבק הזה אבל הציבור מאחוריה. "יחס התקשורת מאוד מתסכל - כולל מתקשורת הימין. זה לא מעניין אף אחד. אני כן רואה המון הישגים והשפעה. הציבור מתעניין אבל לא ברמה של לצאת לרחובות. למדתי מזמן שאם אחכה לאנשים שיצאו איתי - לא יקרה כלום".
"הממשלה טיפלה בנושא הזה בעבר וכבר לא מטפלת. רשות ההגירה בקושי פעילה, אין פקחים, אין מקומות כליאה ויש חוסר רצון לטפל בבעיה", היא מדגישה.