הספר "אורות מאופל" שיצא לאחרונה לאור ביוזמה עצמית, מביא תיעוד אישי שנכתב מתוך שדה הקרב ברצועת עזה. את הדברים כתב טוביה רונס, תלמיד ישיבת אורות שאול ולוחם בפלחו"ד שקד של חטיבה 401, תוך כדי שירותו הקרבי.
"ספר זה איננו בדיוק יומן מלחמה, וגם לא ספר פרוזה", פותח רונס. "זהו ניסיון לאסוף את התקופה האחרונה, לאוסף מילים, המתעדות חוויה מטלטלת ומעצימה, תיאורים שמבטאים נאמנה את התחושות האמיתיות של מה שעברנו שם בתקופת הלחימה".
הספר נכתב תוך כדי תנועה, בשטח, בתוך המחברת האישית של טוביה. הוא מתאר את הימים בהם נכתבו מילים רבות, ולצדם את הרגעים שנותרו ללא תיעוד - "שלא נכתבו בדיו, אלא נצרבו בתוכי", כלשונו.
אל"מ בני אהרון, מפקד חטיבה 401, שיבח את היוזמה: "הכותב טוביה - לא רק לוחם. הוא לוחם שהעז גם להילחם עם המילים. בזמן שמרבית הלוחמים שמרו את רגשותיהם וסיפוריהם בלב, טוביה בחר לפתוח את הדף ולכתוב. זה לא קל. זו תעוזה מסוג אחר - להביט באומץ בפחדים, באובדן, בשמחה, בתחושת האחריות ולתת להם קול", כתב.
לדבריו, "היומן הזה הוא לא רק תיעוד של קרבות, הוא גם תיעוד של גבורה פנימית, של נאמנות לחברים, של מחויבות עמוקה למה שחשוב באמת. מעל כולם - אייל שומינוב. מפקד הפלוגה שנפל בקרב בזייתון ונשאר בלב כולנו".
"זו לא כתיבה של עיתונאי - זו כתיבה של לוחם, ולכן היא כל כך אותנטית, כנה, עמוקה. הוא לא מייפה, לא מסתיר, לא מתיימר. הוא נוגע באמת. ספר שכולו רוח לחימה, אחוות לוחמים ותחושת שליחות שאין לה תחליף", סיכם אל"מ אהרון.
הספר מוקדש לזכר שישה לוחמים מפלחו"ד שקד שנפלו במהלך הקרבות: אייל שומינוב, עידו טסטה, ראובן אסולין, דניאל טואף, יאיר חנניה ואיתי פריזט.
פלורה שומינוב, אימו של אייל ז"ל, כתבה למחבר: "טוביה היקר, תודה לך על הזכות המופלאה לקרוא את היומן שכתבת - יומן שבו אייל נוכח כמעט בכל פרק., תודה שאפשרת לי להרגיש את אייל כאן ועכשיו, זכות גדולה לחוות אותו בין הדפים שוב בחיים".