יום ה-8 בדצמבר הוא יום השנה ה-47 לפטירתה של ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר ז"ל. עם ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין שוחחנו על האירוע שנקשר בשמה, מלחמת יום כיפור שפרצה בשנות כהונתה, ובפיו ביקורת נוקבת על דרך התנהלותה סביב המלחמה.
ד"ר מילשטיין מספר כי "בשנת 1970, כשגולדה הייתה ראש ממשלה ראיינתי את בן גוריון על פירוק הפלמ"ח. דיברנו על גולדה מאיר והוא מאוד ביקר אותה. אמרתי לו, הרי אתה מינית אותה לשרת החוץ, ובן גוריון ענה שכשרת חוץ היא לא יזמה שום דבר ולא קבעה שום דבר ומיניתי אותה כי היא ידעה אנגלית".
מילשטיין מציין כי אמנם לא נכון לקבל כל מילה מדבריו של בן גוריון כלפי גולדה, בעיקר כאשר מדובר בתקופה בה הוא היה לה לאופוזיציה, אך בהתייחס למלחמה ראוי להתייחס ברצינות לדבריו אודות מי שהובילה את המלחמה כראש ממשלה, ודבריו של בן גוריון מתיישבים היטב עם מרואיינים ונחקרים נוספים עימם שוחח ואותם ראיין מילשטיין במסגרת מחקריו על מלחמת יום כיפור.
לדבריו, גולדה הייתה "האדם האחרון שהתאים להיות ראש ממשלה בכלל ובפרט בימי מלחמה. היא הייתה אשת מנגנון שעלתה בהסתדרות מקופאית לאחראית והלאה, כאשר מי שמינו אותה היו מי שהיו להם קשרים איתה. זה אולי נשמע כמו רכילות, אבל בהקשר זה מדובר בנתון חשוב", אומר מילשטיין ומציין כי כמנהלת אגפים ידעה גולדה לנהל היטב ומכאן נסללה דרכה לשולחן הממשלה כשרת עבודה ובהמשך כשרת חוץ.
"נושא המלחמה לא היה ידוע לה. היא לא טיפלה אף פעם במלחמה. היא אמנם הייתה בועדת איקס עם ישראל גלילי, שם היא נתנה אישור לפעולות תנועת המרי, אבל היא לא עסקה בזה, היא לא הייתה מגוייסת ולא הייתה אינטלקטואלית או בעלת גמישות מחשבתית", אומר מילשטיין ועובר לימים שקדמו למלחמה:
"כשבועיים לפני המלחמה הגיע המלך חוסיין וראש המוסד שלו להיפגש איתה ועם ראש המוסד הישראלי. המלך אמר לה שהולכת לפרוץ מלחמה. הם ישבו כשעתיים ולמחרת היא אמורה הייתה לנסוע למפגש האינטרנציונל הסוציאליסטי ואחר כך להיפגש עם הקנצלר של אוסטריה לדיון על מעבר יהודים דרך ארצו... לפחות שתיסע לבית הלבן... אמרו לך שעוד מעט יש מלחמה, מה את נוסעת לשם? אבל היא נסעה לשם".
מילשטיין קובע כי בניגוד לטענות המלך חוסיין לא אמר לגולדה שהמלחמה תפרוץ רק מסוריה, הוא אמר לה שהמלחמה תפרוץ גם ממצרים אליה הוא הוזמן כדי לשכנע אותו להצטרף למלחמה. "הוא ידע שהולכת להיות מלחמה ואמר לה את זה. גולדה התקשרה למשה דיין שביטל את הטענות. אם היא הייתה אדם רציני בתחום המלחמה היא לא הייתה נוסעת לחו"ל ובודקת את העניין". בהקשר זה מזכיר מילשטיין את תיאוריית הקונספירציה בין דיין סאדאת וקיסינג'ר שלה לדבריו יש הרבה ראיות, יותר מטענות הקונספירציה הכרוכות בטבח השבעה באוקטובר.
לאחר שגולדה שבה מהאירוע באוסטריה קיימה ישיבת ממשלה בה הקשיבה לעמדותיהם של מי שמילשטיין מגדיר כיועציה, ישראל גלילי, שר הביטחון דיין והרמטכ"ל דדו, "אבל דיין ודדו היו כישלון כבר במלחמת ההתשה אחרי מלחמת ששת הימים. הרי לא גוייסנו לקראת המלחמה כי היינו מותשים, רוחנית או פיזית", הוא אומר ולשאלתנו אם כמי שאין לה ניסיון צבאי וביטחוני עשיר לא נכון היה לה לשמוע לעמדותיהם של השלושה, אומר ד"ר מילשטיין כי זו הראיה לכך ש"היא לא התאימה לתפקיד, כמו שכל ראשי הממשלות לא התאימו לתפקיד למעט אולי בן גוריון, כי אנחנו כל הזמן נלחמים ומי שעומד בראש המערכת אמור להבין את זה. בן גוריון הבין לפני מלחמת העצמאות שהוא לא מבין, ולכן הוא למד את העניין, וכיוון שהוא היה מוכשר הוא למד בחצי שנה מה שאחרים למדו בארבע שנים. לכן הוא המפקד האמיתי של מלחמת העצמאות והעובדה היא שהצלחנו במלחמה הזו למרות התנאים הקשים והגרועים שהיו לנו אז".
ממשיך מילשטיין ומציין את התובנה שהתבררה עם פרוץ המלחמה אודות מערך ההגנה הישראלי שאינו קיים. בדבריו מזכיר מילשטיין ביטוי שרווח במלחמת יום כיפור כשם שרווח בפועל אחרי מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, ולפיו אנשי השטח הם שיוציאו מהאש את הערמונים עבור הגנרלים.
לטעמו של מילשטיין במשולש הקובע בעת מלחמה, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, לעמדותיה ודבריה של גולדה לא היה ערך, ובמציאות שכזו הגיעה הקריסה הישראלית אל מול ההישגים המצריים.
לשאלתנו אודות ועדת אגרנט ומסקנותיה, מציין ד"ר מילשטיין כי "בניגוד למה שאומרים היום ה"קפלניסטים" ועדת אגרנט לא עסקה בממשלה. אני מסכים שצריך לחקור גם את נתניהו, אבל ועדת אגרנט בדקה רק את הצבא ולא את כל המלחמה, אלא רק את המחדל המודיעיני ושלושת הימים הראשונים".
על כך אומר מילשטיין כי למעשה בשני המקרים, במלחמת יום כיפור ובמתקפת החמאס, לא היה כשל מודיעיני. המודיעין היה ידוע וברור, אך הליקוי הגדול היה בהיבט המבצעי, בתרגום המידע המודיעיני לשפה ביצועית. "הרי סאדאת ולפניו נאצר אמרו שמה שנלקח בכוח יילקח בכוח, נאצר אמר שזו תהיה שנת המלחמה. הגיע הזמן שניקח את הדברים שלהם ברצינות. זה הרבה יותר גרוע ממחדל מודיעיני. זה מחדל אינטלקטואלי".
לתפיסתו של מילשטיין הטלת האשם לפתחו של אמ"ן לא נועדה אלא להימלט מאחריות. אגף האיסוף של אמ"ן תפקד מצוין, הוא קובע ומזכיר כי ניתן לראות את הצלחתו של האגף בהצלחות מלחמת 12 הימים באיראן ובפעילות המוסד בלבנון ובסוריה. "הבעיה העיקרית נמצאת במערכת המבצעית, גם במלחמה האחרונה וגם במלחמת יום כיפור, אז לא הייתה תכנית להגנה על תעלת סואץ", הוא אומר ומזכיר את ההערכות השגויות שאם תיפתח מלחמה הרי שהדבר יהיה בשש בערב ולכך ניתן להיערך מהשעה ארבע במקום לעשות זאת משעות הבוקר המוקדמות.
לקראת תום הדברים אנחנו מבקשים מד"ר מילשטיין למצוא כמה אמירות חיוביות על גולדה מאיר המנוחה, והוא משיב: "היא הייתה אישה קשוחה, היא היתה אידיאליסטית. היא נולדה ברוסיה, גדלה בארה"ב ומיד הצטרפה לתנועה הציונית ובארץ פעלה בכל תחום למען המדינה. היא חיה חיים קשים ולא נהנתנים, לא עשתה דבר לביתה. בהחלט הדמות הזו, דמות של דור שלם, הייתה קיצונית ואידיאליסטית מאוד ואלו דברים חיוביים בסך הכול. העניין הוא שאם אתה לא וותרן אתה צריך לא לוותר על קונספציה טובה ולא על קונספציה רעה".