הרשות הפלסטינית נוקטת במדיניות "תשלום תמורת הרג", המתבטאת בתמיכה כספית נדיבה למחבלים ולבני משפחותיהם. על פי הערכות, מדובר בהיקף של כ-1 מיליארד ש"ח בשנה, אך מלבד ההכנסות הכספיות המוענקות, קיימים גם מנגנוני תמריץ כלכליים נוספים, אשר פחות מוכרים, אך משפיעים באופן מהותי על ההתמודדות עם טרור.
סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מציין כי "אחד הביטויים הבולטים של מדיניות זו הוא ההטבה הכלכלית שמוענקת למחבלים המשתחררים לאחר 20 שנות מאסר ויותר - לרוב מדובר ברוצחים מורשעים. החל משנת 2014, בעקבות "החלטה מכוח חקיקה מספר 5", זכאים מחבלים לשחרור ממסי רכב על רכישת רכב חדש, כשהם נהנים מהטבה אדירה - פטור ממס שמגיע לכ-70%-100% ממחיר הרכב".
לדבריו "המשמעות הכלכלית של מהלך זה היא כפולה: מצד אחד, המחבל נהנה מהטבה משמעותית שיכולה להוות עשרות אלפי דולרים, ומצד שני, הרשות הפלסטינית מוותרת על הכנסות מס גדולות. מדובר במדיניות שלא נובעת מהכרח כלכלי אלא מבחירה מודעת של הרשות, המאפשרת תמריצים כלכליים לפעולות טרור".
הוא מציין כי באחרונה "זכו" להטבה גם מחבלים ששוחררו בעסקאות האחרונות. "לאור שחרור המחבלים שנעשו במסגרת עסקאות לשחרור חטופים שנחטפו ב-7 באוקטובר, מספר המחבלים הזכאים להטבה צמח באופן משמעותי לכ-336 איש, מה שמצביע על מספר חריג במיוחד ביחס לשגרה. כך, הרשות הפלסטינית ממשיכה להעצים את מערכת התגמולים הזו, תוך שהיא משדרגת את מצבה הכלכלי לטובת המערכת הפוליטית שלה.
הרשות הפלסטינית מנסה להציג את מצבה הכלכלי כנגזרת של מדיניות ישראלית, אולם הנתונים מלמדים אחרת. חלק ניכר מהמשבר התקציבי של הרשות הוא תוצאה ישירה של מדיניותה להמשיך ולתגמל טרור באופן ממוסד, דבר שפוגע בהכנסותיה ומחזק את המסר שברצח יהודים יש 'תמריץ משתלם'", סיכם הירש.