אשמח שנעשה יחד דקה של דמיון מודרך, תעצמו לרגע את העיניים ותדמיינו שיהודה מורגנשטרן מתאסלם מחר בבוקר ומחליף את שמו למוחמד סאלח. אני יודע, זה נשמע מופרך, אבל תישארו איתי עוד רגע. לו היה קורה הדבר הזה, מיד הכול היה נסלח? כנראה. הציונות שלו, הייתה לא רלוונטית. המקצועיות, מובנת מאליה. הכשירות לתפקיד, לא הייתה מוטלת בספק אפילו לרגע. איך אני יודע? כי זה קורה בלא מעט תפקידים במדינתנו הדמוקרטית. במקרה כזה היו קוראים למינוי בהרבה שמות יפים, כמו "שילוב", "גיוון", "פלורליזם".
אבל כשהוא חסיד גור, אז פתאום זו "מכירת חיסול של אדמות המדינה לחסידות הנדל"ן של גור", ואף היה מי שהגדיל להגדיר את המינוי כ"פרוטקשן". ואם העלייהום הזה לא היה כואב לי אישית, למרבה הצער כנראה שהייתי שותק. אבל זה מתסכל ברמות ומרגיש לי כל כך לא פייר. יש כאן משחק מעוות של צביעות שצריך לפרק לגורמים, והוא לא רק במקרה הספציפי הזה. יש כאן במדינתנו הקטנה, מצד אחד, פטפטות על שוויון הזדמנויות, על חברה פתוחה, על שיפוט לפי כישורים ולא לפי זהות. ומצד שני, ברגע שמישהו עם כיפה סרוגה מבקש להיות ראש שב"כ, או לא עלינו בעל ספודיק או שטריימל מועמד לקבל תפקיד בכיר, מיד דמו מותר לכול לצליבה בראש חוצות.
את יהודה מורגנשטרן אני מכיר מאז שהייתי בן 9. יהודה התחתן עם הבת של הרב צימט, מורה בתלמוד תורה החיפאי שבו למדתי, והפך מהר מאוד לרוח חיה בשטיבל של החסידות שבו התפללנו. תקופה קצרה אחרי החתונה הוא יצא ללמוד בכולל לדיינות, ובערב, כשאף אחד לא ידע, הוא יצא להשלים לימודי ליב"ה - מתמטיקה, אנגלית וכו'. אחרי שסיים להשלים את לימודי הליב"ה, יצא מורגנשטרן ללימודים אקדמיים, כשהוא עושה תואר ראשון בטכניון ותואר שני באוניברסיטת חיפה. פעם בחודש אמא הייתה שולחת אותנו לעזור לארגון "מפעל חסד" של ר' אברום מרקוביץ, ושם היינו רואים את מורגנשטרן מרים ארגזים, מחלק הוראות כשאגלי זיעה נוטפים ממצחו. לא נח לרגע. זה לא תיאור רומנטי. זו עובדה. אדם שעבד קשה, שפילס את דרכו, שרכש כלים מקצועיים.
המינוי שלו הוא פרוטקשן? זה לא פרוטקשן ולא נעליים. זה מרתון. מרתון של אדם שהחליט שהוא רוצה לשלב בין עולם התורה לעולם המקצועי, ועשה את זה בדרך הקשה ביותר - בעמל, ביגיעה, בזיעת אפיים. המהומה נגד מינויו למ"מ מנכ"ל רמ"י אינה בגלל כישלונות מקצועיים, לא בגלל שערוריות, לא בגלל חוסר יכולת כלשהי. אלא בגלל השתייכותו לחסידות גור. שומו שמיים. פתאום הוא צריך להוכיח לא רק כשירות מקצועית, אלא גם נאמנות אידיאולוגית - ערכים הכוללים "ציונות", "מחויבות להתיישבות", "אהבת המולדת". למה בדיוק?
כי כל הסיפור הזה אינו באמת על מורגנשטרן. זה לא באמת על רמ"י. בתכל'ס זה אפילו לא על חסידות גור. זה על היסחפות לטרנד החדש של הצגת כל החרדים כאויב מספר אחת של הציבור. כמובן שיש כאן גם נקודה פוליטית קלה: תתקפו חרדי, תקבלו לייקים. כל כך פשוט. זה עובד. זה תמיד עובד. אבל יש כאן בעיה. כי כשאתה מתקיף מישהו לא על מעשיו אלא על זהותו, אתה עושה משהו מסוכן. אתה מכניס את המדינה הזו למקום אפל.
תחליפו לרגע את "חסידות גור" במרוקאים. או ברוסים. או בערבים. איך זה נשמע? "אסור שרמ"י תהיה בידי המרוקאים"? "זו מכירת חיסול של אדמות המדינה לרוסים"? נשמע גזעני? בוודאי. אז למה כשמדובר בחסידות גור זה לגיטימי?
יש לי אחים חרדים. גם הם, במקרה, חסידי גור. אנשים מצוינים. עובדים קשה. מסורים. תורמים. לא הייתי רוצה לראות אותם נפסלים מתפקיד כלשהו רק בגלל החצר החסידית שאליה הם משתייכים. לא בגלל מה שעשו או לא עשו. לא בגלל כישוריהם או חוסר כישוריהם. אלא בגלל מי שהם. וזה בדיוק מה שקורה כאן ליהודה מורגנשטרן.
איפה הביקורת המקצועית עליו? כלום. נאדה. אין. פשוט אין. יש רק עובדה אחת: הוא חסיד גור. וזה מספיק כדי לפסול אותו.
ולמעשה, בדיוק זו הסכנה האמיתית לעתידה של המדינה. לא חסידי גור ברמ"י. לא דתיים בתפקידים בכירים. אלא חברה שפוסלת אנשים לפי תווית במקום לפי תוכן. חברה שבה "מוחמד סאלח" יקבל הזדמנות הוגנת, אבל "יהודה מורגנשטרן" לא. חברה שבה מותר לדבר על חרדים בצורה שלא היינו מעזים לדבר על אף קבוצה אחרת. חברה שבה השתייכות דתית הופכת למכשול, לא לעניין אישי של אדם מול קונו.
כמובן, כפי שציינתי, הצגת החרדים כזרים, כלא־ישראלים, כאויב הפנימי, עשויה לעבוד פוליטית - להביא כמה לייקים ואולי גם כמה קולות. אבל זה גם הורס את המדינה הזו מבפנים. כי ברגע שאתה אומר שחרדי לא יכול להיות מנכ"ל רמ"י רק בגלל היותו חרדי, אתה פוסל מיליון אזרחים מלקחת חלק מלא בחברה הישראלית. אתה אומר להם: אתם לא באמת שייכים כאן. לא משנה מה תרמתם למדינה וכמה תארים מקצועיים רכשתם. ואז הם לא יהיו שייכים כאן. ואז המדינה הזו תתפרק לנו לחתיכות, בידיים.
ולכן צריך לעצור את העלייהום הזה. עכשיו. אדרבה, אם יש לכם טענות כלפי מורגנשטרן, תביאו אותן לשולחן. אבל אל תבואו עם "חסידות הנדל"ן של גור", כי זה לא טיעון. אל תבואו עם "פרוטקשן". תבדקו את קורות החיים. תראו את העבודה. תעריכו את היכולות המקצועיות. ואם אתם לא יכולים למצוא סיבה אמיתית לפסול אותו - אז שחררו אותנו. ותחשבו היטב עם עצמכם, שמא הסיבה האמיתית אינה בו, אלא בכם.