הרב אריאל בראלי, רב הישוב בית אל, נכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, מספר בראיון לערוץ 7 על הפן המשפחתי בדמותו של סבו שיום פטירתו ה-30 מצוין היום (שלישי).
הרב נריה נפטר כשהרב בראלי, מנכדיו הגדולים יותר, היה בגיל 25. "בגיל צעיר לא ידעתי שהוא איש ציבור. מבחינתי הוא היה סבא אוהב ואכפתי שמתעניין במה שקורה איתי", מספר הרב בראלי ומוסיף: "היו זמנים שהחדר של סבא היה סגור כי הוא לומד וכשהוא לומד לא מפריעים לו, ואז הרגשתי שיש כאן משהו לא רגיל".
הרב בראלי מספר על היחס אותו קיבלו הנכדים מהסבא הגדול שהתעניין בהם, כיבד אותם ודאג גם לרומם אותם ביחסו אליהם. דוגמא לכך הוא מוצא באופן בו ביקש הרב ללמוד אתו, עם הנכד. "הוא ביקש ממני ללמוד אתו ביחד, היה נותן לי להסביר את הסוגיה וכשהייתי מתקשה הציע לפתוח ספר כזה או אחר ולראות שאת אותו קושי שאל פרשן קדום. הוא דאג לתת תחושה שמה שאתה מעלה הוא הסברה הטובה ביותר והוא כאילו התלמיד".
"זה לא היה רק בלימוד. הוא היה שואל אם יש ניגון חדש, היה מבקש ממני לכתוב דברים ולשלוח לו. סבתא הייתה מקלידה לו כדי להראות לי שזה חשוב לו. פעם הוא הציע להראות רעיון שכתבתי לרב שאול ישראלי ולשמוע את דעתו. אמרתי לו שאני בחור צעיר ולא מתאים, אבל הוא ביקש להקליד ולומר לרב ישראלי שהוא ביקש שהרב יראה את הדברים".
"הרגשנו שיש כאן משהו מיוחד מאיר נעים ומרומם, ומצד שני לא החשיב את עצמו. ביום שישי היינו הולכים אתו לתפילה בסניף בני עקיבא, ובדרך הוא היה מספר סיפורי ג'ונגל, סיפור על פיל שנפל לבור והוציאו אותו משם... הוא היה במקום שלנו, וזה היה עיקר כוחו, לדעת עם מי הוא מדבר ולדעת להרים אותנו מלמטה, להיות בגובה העיניים".
על הקשר עם התמורות שחלו בתנועת בני עקיבא, אותה הקים הרב, מספר הרב בראלי: "בהתחלה זה היה הכול הוא, הוא הקים את התנועה בירושלים, אבל הוא גם נסע לכל מקום לפתח תקווה, לחיפה, לרמת השרון, וייסד שם את הסניפים והחוגים שפרצו קדימה, הוא כתב את המנון התנועה וכו'. כשהוא עבר לישיבה הייתה הפרדה בין מרכז ישיבות בני עקיבא לתנועה עצמה". באשר לו עצמו מוסיף הרב בראלי ומספר: "גדלתי ברובע היהודי, שם היה לנו סניף נפרד ובני עקיבא לא רצו אותו וטענו שהתנועה עובדת במעורב. הוא ניסה לעזור לנו וטען שההפרדה לא סותרת את עקרונות בני עקיבא. הוא סיפר שהוא היה אצל הרב מלובביץ' וסיפר לו שכואב לו שהוא מוביל תנועת נוער מעורבת, הרבי אמר לו שכל עוד הוא מוטרד מזה ויודע שזה לצורך הדור זה אומר שהוא בדרך הטובה, אבל אם זה צורך הדור אז זה מה שעושים, וכשהוא חש שהלבבות מוכשרים לסניף נפרד הוא תמך בכך".
ובחזרה לפן המשפחתי בדמותו של הרב נריה, שאלנו את הרב רבאלי אודות הקשר לנכדים הקטנים יותר, והרב בראלי משחזר: "אני זוכר את ליל הסדר, סבא יושב בראש השולחן במראה של מלכות והוא דואג לקטנים, חיפש את הסיפור שיספר על מכת כינים באופן ציורי כסופר גדול בעל לשון עשירה מאוד. הוא הקדיש לזה זמן. זה היה חשוב לו".
בנוסף, מציין הרב בראלי, "היו חשובים לו המפגשים המשפחתיים. הוא ראה חיזוק פנימי מול התמודדויות בכך שרואים דודים שהולכים בדרך. זה הרבה יותר מאשר שיעור. הוא היה מרכז הכינוסים המשפחתיים ועם זאת הוא דאג אם מישהו היה חסר וסבתא הייתה מתקשרת כדי לברר. המסר שלו היה שהוא ישמח אם כולנו נהיה. בכל מפגש משפחתי הוא דאג שיהיה שוקולד לקטנים... לכינוסים הללו פינה זמן בסדר יומו העמוס".
בהמשך הדברים שאלנו את הרב בראלי אודות המהפכה החינוכית שהוביל הרב נריה זצ"ל בציונות הדתית, האם המהפכה הזו נמשכת או שמא מעט דעכה עם ריבוי הזרמים ותתי הזרמים בתוככי הציונות הדתית.
"עיקר המהפכה הוא זקיפת הקומה", אומר הרב בראלי ומזכיר את הימים בהם הגיע סבו לארץ ישראל כבחור תמים בגיל 17 שפוגש נוער ורואה אנשים המסתירים את הכיפות ומתבוננים בהערצה בתנועה ההתיישבותית והחלוצית, זו המנותקת מתורה ומצוות, מה שהוביל רבים מהם לחבור לתנועות הללו. "כשהוא הצליח להנגיש את תורת הרב קוק, לשלב בישיבה ארץ ישראלית עמל, גבורה, תורה ושמחה, זה השינוי החשוב ביותר שהוא הצליח לעשות. על הדיוקים שקיימים היום, אשרינו שיש לנו ציבור גדול ומגוון כל כך, והמשותף להם הוא השמחה על כך שהקב"ה מחזיר שכינתו לציון ואנחנו שותפים במהלך הזה של מדינת ישראל ותקומת תורת ישראל".
"שאלו את סבא למה הוא הוציא את סט הספרים שלו על הרב קוק מאוחר כל כך. הוא אמר שהוא היה צריך לגדל דור שיבין על מי מדובר ויהיה בר הכי", אומר הרב בראלי המגדיר את ריבוי הגוונים בתוך הציונות הדתית כ"צרות של עשירים", ומזכיר את החידוש החינוכי של סבו גם בשילוב החסידות יחד עם ההעמקה בתורת הגאולה וכך לגעת בלבבות ולהאהיב שם שמים דרך שירה ריקוד ולימוד.
באשר למה שניתן להגדיר כקומה הבאה במהפכתו של הרב נריה לנוכח אתגרי הדור הנוכחי והרוחות התרבותיות המנשבות במרחב, אומר הרב בראלי: "במלחמה התברר שהרוח הגדולה של מסירות נפש בגבורה הצליחה ברוך ה'. הציבור קיבל את האמירה שאין לנו דרך אחרת להילחם, אלא מתוך עוצמה של חזרה הביתה לתורת ישראל והבנה שהקב"ה אוהב אותי, זה התברר, וזו הצלחה גדולה של החינוך הדתי לאומי במעגלים השונים. עכשיו צריך לחזור לתורת הפרט. אנשים מתמודדים עם קושי ופער בין עולם הקודש לעולם הריגושים הרועש. עולם ההלכה לא נמצא במקום מספיק מודגש וצריך לחזור ליסודות שעליהם הרב דיבר. נוער צריך חום ולב ופחות הישגיות. צריכים להיבנות עוד מוסדות שמותאמים לנפש הדור שמתמודד עם קשיי קשב וריכוז. לפעול מתוך שמחה ועבודת ה' המותאמת ללבבות. זו השליחות הגדולה של הקומה הבאה".