בשבת הקרובה, שבת פרשת וישב, יעסקו דרשנים ורבנים ברחבי הארץ והעולם בפרשת מכירת יוסף. יהיו בהם שיפליגו בפרשנויות ובפלפולים ויהיו שיחפשו הקשרים אקטואליים ויקוננו מרה (אולי בצדק) על DNA המחלוקת ההרסני שטבוע בנו מקדמא דנא.
אני , משער שמעטים מאד, אם בכלל, ינסו לסנגר על אחי יוסף או לפחות למזער את חטאם במכירתו של יוסף. בשורותמרשה לעמי שמעטים מאוד הבאות אני מבקש לקרוא מחדש את פסוקי הפרשה שכולנו משוכנעים שאנחנו מכירים לפרטי פרטים, ולהעלות שאלה פשוטה: אנחנו בטוחים שהאחים בכלל מכרו את יוסף?
אני יודע שתילי תילים של טקסטים תורניים ותלמודיים נכתבו לאורך מאות שנים על הפרשה שקיבעה במוחנו את העובדה שהאחים מכרו את יוסף, שהרי כך כתוב במפורש, אבל האם אכן כך כתוב במפורש? בואו נקרא ביחד:
האחים תכננו להרוג את יוסף, אבל בעצת ראובן הם בוחרים בחלופה שנראית להם פחות אכזרית ומשליכים אותו לבור. לאחר שהשליכו אותו הם יושבים לאכול לחם ורואים אורחת ישמעאלים מתקרבת. יהודה מציע למכור את יוסף. "וישמעו אחיו", כך נכתב. לא נכתב שאכן ביצעו את הרעיון, אלא רק ששמעו, כלומר האזינו לרעיון ולהגיון שמאחוריו, אולי אפילו הנהנו בהסכמה אבל לפי שעה אין עדות למשהו מעבר לכך. ואז מגיע שלב המכירה:
"ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור". מפשט הפסוק די ברור שמי שהעלה את יוסף מהבור הם לא האחים, אלא האנשים המדיינים. כך עולה מההקשר התחבירי הפשוט, ויעברו וימשכו ויעלו אלו פעלים שמתייחסים לאותם אנשים, כלומר לסוחרים המדיינים, והם אלה ש"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף" כפי שממשיך הפסוק באותו רצף פעלים.
ניתן לשער שבעוד האחים עוסקים בענייני הצאן במרחבי המרעה שמסביב, שמעו הסוחרים המדיינים את קולו של יוסף, שלשלו חבל והעלו אותו ללא כל מעורבות של האחים באירוע.
אמנם פרשנים מתארים ניתוק של ראובן מאחיו לפני חזרתו לבור, אבל מפשט הפסוקים גם זה לא מחויב המציאות. בהחלט יתכן שהוא היה עם שאר האחים, עסוק ברעיית הצאן, ולפני ששבו חזרה ליעקב ניגש אל הבור לראות מה עלה בגורל אחיו ומצא שהוא איננו "ויקרע את בגדיו".
נכון לשים לב כי גם כאשר האחים יורדים למצרים, עוברים את "סדרת החינוך" שיוסף מעביר אותם ומתוודים על חטאם בינם לבין עצמם הם לא אומרים 'אשמים אנחנו על אחינו אשר מכרנו אותו לישמעאלים', אלא על "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו". ברגעי האמת וייסורי המצפון הללו הם אינם מודים בעוון שלא ביצעו, עוון המכירה.
מי שכן מגדיר את האירוע כמכירה שביצעו האחים הוא יוסף עצמו מיד לאחר ההתגלות באומרו "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה", והוא אכן משוכנע שאחיו הם אלה שמכרו אותו. הם הרי אלה שהשליכו אותו לבור לפני שהפך למטבע עובר לסוחר, כך שסביר בעיניו שהם אלה שאמרו למדיינים לגשת אל הבור ותמורת בצע כסף להעלות משם את אחיהם ולקחת אותו.
האחים, אגב, אינם מוחים בפניו ואינם אומרים לו 'לא אנחנו מכרנו אותך', אולי משום שהם עוד בהלם ההתגלות ועדיין חוששים ממה שעלול לעשות בהם המשנה למלך, ואולי משום ההבנה שמחלחלת במוחם ברגע אחד, שזה מה שחושב עליהם אחיהם.
אז נכון, גם להשליך אח לבור ולא לשעות לתחנוניו זו אינה שמחה גדולה, אבל זו עדיין אינה מכירה. המוכרים הם מי שהעברת סחורה ממקום למקום היא משלח ידם, הסוחרים המדיינים.
אגב, ניתן כמובן להוסיף הסבר גם על המעשה שאכן בטוח שאותו ביצעו האחים, השלכת יוסף לבור, אך גם בהסבר זה אין כדי להקל מחומרת המעשה. ניתן לטעון שעל פי עברה של המשפחה הם יודעים שהמסורת אינה עוברת דרך כל האחים אלא רק דרך חלקם, כך היה עם סבא יצחק כאשר ישמעאל נשלח למדבר, כך היה עם אבא יעקב כאשר עשיו יצא לדרך עצמאית וכך כנראה קורה איתם כאשר הם אלה שימשיכו את מסורת המשפחה בעוד יוסף ייאלץ להתנתק בדרך כזו או אחרת מהמשפחה.
כאמור, אין בהסבר הזה כדי להקל מחומרת השלכתו של האח, אלא רק לנסות ולהסביר את הלך המחשבה שהביא לרגע הקשה הזה.
רגע לפני שאתם מסתערים עלי בחמת זעם על שיבוש ההבנה המקובלת של הסיפור, אציין שסימני שאלה על זהותם של מוכרי יוסף מטילה שורה ארוכה של פרשנים בהם הרד"ק, הרמב"ן, הרשב"ם, האבן עזרא ואחרים לאורך הדורות.