חיים ומוות ביד הלשון. זה לא סתם פתגם עתיק מבית מדרשו של שלמה המלך. זו אמת מוחלטת על כוחן של המילים להנדס תודעה, לברוא עולמות ולהחריבן. ותראו איך זה עובד יופי במקרה של השב"כ תחת רונן בר.
מתברר שתחת פעילותו בוצע ריגול אחר פעילות של משרדי ממשלה, אבל בזכות משחק המילים, המעקב אחרי שרים הופך ל"ניתוח פעילות". ציתות והאזנות הופכים ל"תיעוד מקצועי". פגיעה בדמוקרטיה הופכת ל"שמירה על הביטחון". ארגון ביטחון שהפך לשחקן פוליטי נגד הממשלה הנבחרת, הופך ל"גורם מקצועי עצמאי".
רואים את הקסם? אותו מעשה בדיוק, מעשה נפשע ורקוב, רק עטוף במילים יפות. זו לא תמימות לשונית. זו הנדסה מדויקת של התודעה הציבורית.
כשהשב"כ עקב אחר חברי תנועת החרות בשנות ה-50, הוגדרה הפעילות הזו כפגיעה חמורה בדמוקרטיה. מעשה נפשע. חריגה מהסמכות. שימוש לרעה בכוח.
אבל כשאותו שב"כ עוקב ב-2024 אחר שרים מהימין, אוסף מידע על פעילותם ומכין עליהם דוחות מפורטים - פתאום זה "ניתוח פעילות במסגרת התפקיד".
המעשה זהה. המילים שונות. וההבדל בין המילים קובע אם זה פשע או "מקצועיות".
כשדרשנו להחליף את רונן בר, המערכת התגייסה. היועמ"שית, בג"ץ, התקשורת - כולם הפכו למגני הדמוקרטיה. איך אתם מעיזים לפגוע בעצמאות השב"כ? איך אתם מעזים להחליף ראש שירות ללא סיבה מקצועית?
והנה הסיבה המקצועית: הוא הפך את השב"כ לזרוע מעקב אחר הממשלה הנבחרת. אבל רגע, לא אמרנו "מעקב". אמרנו "ניתוח". זה הרי משהו אחר לגמרי. ולא בכדי נלחמה החונטה המשפטית כנגד פיטוריו של רונן בר, לא כי היא חששה לעצמאות השב"כ. היא נלחמה כי היא הבינה שאם זיני ייכנס, המילים היפות יתפוגגו והמעשים יחשפו. שהשב"כ יפסיק להיות כלי שלהם ויחזור להיות מה שהוא צריך להיות - ארגון ביטחון הכפוף לדרג המדיני הנבחר.
אבל החתול רצה לשמור על השמנת. בכל מחיר.
החונטה הבינה טוב מאד מה הפשע, אבל בחרה לכסות, להסתיר, ולהנדס תודעה. כי כשארגון ביטחון עוקב אחר שרים, זה לא "ניתוח". זה מעקב. כשהוא אוסף מידע על פעילותם, זה לא "תיעוד מקצועי". זה ציתות. כשהוא משתמש במידע הזה כדי להשפיע על קבלת החלטות מדיניות, זה לא "שמירה על הביטחון". זה התערבות פוליטית.
המילים האמיתיות חושפות את האמת האמיתית. ולכן החונטה המשפטית השקיעה כל כך הרבה מאמץ בשמירה על המילים המעוותות. כי המילים בוראות את העולם שבו אנחנו חיים. כל עוד זה "ניתוח פעילות" - זה לגיטימי. ברגע שזה "מעקב אחר שרים" - זה פשע.
כשדרשנו למנות את דוד זיני, הבנו שהשב"כ זקוק לא רק להחלפת מנהיג אלא להחלפת תפיסה. לחזרה למציאות הלא-מעוותת. ועכשיו, כשהפרטים מתגלים, מתברר שצדקנו. לא כי היינו חכמים יותר. אלא כי סירבנו לשחק במשחק המילים. קראנו לדברים בשמם האמיתי.
מעקב, זה מעקב. ציתות, זה ציתות. ופגיעה בדמוקרטיה, היא פגיעה בדמוקרטיה. גם אם עוטפים את זה במילים יפות.
מינויו של דוד זיני הוא לא רק החלפת אישיות ספציפית כי אם החזרת השב"כ לתפקידו האמיתי: להגן על המדינה מאויביה, לא לעקוב אחר ממשלתה. וזה בדיוק מה שצריך לקרות.
שערו בנפשכם מה היה קורה אם כל המשאבים, כל האנרגיה, כל שעות העבודה שהושקעו ב"ניתוח פעילות" של משרדי ממשלה ומעקב אחר שרים - היו מושקעים במקום שבו הם היו צריכים להיות מושקעים?מה היה קורה אם השב"כ היה עסוק בחמאס במקום בנו?
אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. על המשפחות שנטבחו באותו יום של שמיני עצרת בעוטף. על הילדים שנשרפו בבתיהם. על הנשים שנאנסו ונרצחו. על החטופים שסבלו במרתפי החמאס.
לצערי, בהחלט צדקנו כשדרשנו להחליף את רונן בר. לא כי היינו נביאים. אלא כי הבנו משהו פשוט: שב"כ שעסוק במעקב אחרי יהודים, אין לו זמן להגן על יהודים.