תושבי קיבוץ בארי, שהיו עדים לטבח הקשה ב-7 באוקטובר, החליטו ברוב מוחלט כי כל הבתים שנפגעו במתקפה ייהרסו, למעט בית אחד.
ההחלטה התקבלה לאחר דיון טעון ומורכב, בו הצהירו חלק התושבים כי הם אינם מעוניינים לחזור לחיים באזור שנראה להם כסמל של שכול וזיכרון בעוד חלק לא מבוטל תמך בשימור הבתים.
למרות ההחלטה, שר המורשת עמיחי אליהו שוקל להפעיל סעיף בחוק העתיקות המאפשר לו להכריז על המבנים כאתר לשימור.
סעיף זה, שמאפשר לשר להגן על מבנה שנבנה אחרי שנת 1700 אם יש לו קשר היסטורי, עשוי להחיל את השימור על הבתים שנפגעו בבארי, שכן יש להם ערך היסטורי ניכר.
בקרב תושבי בארי יש התנגדות למעורבות ממשלתית בהחלטה המקומית.
במקביל, הועלו רעיונות נוספים בתוך קיבוץ בארי לשימור חלק מהבתים. אחד הרעיונות היה להעתיק את הבתים שהחליטו לשמר לאזור היער, כפי שנעשה במתחם שרונה בתל אביב, או להותיר את הבתים בשכונת הכרם ולסובב את גדר הקיבוץ כך שההרס יישאר מחוץ לשטחו.
מלשכת השר אליהו נמסר כי "במענה לבקשות הרבות שהתקבלו בלשכת שר המורשת מצד משפחות הנרצחים ביישובים והקיבוצים להפעיל את הסעיף בחוק שיכריז על בתים ספציפיים כאתרי מורשת לאומיים השיב השר אליהו כי מדובר במוצא אחרון. משרד המורשת פועל ללא לאות למעלה משנתיים במטרה להגיע להסכמות רחבות מול כל יישוב וקיבוץ לפי אופיו וצרכיו הייחודיים".