בשבועות האחרונים אנו עדים למראות קשים בלב הארץ. אבק ההריסות ב"מבשר שלום", ב"צור משגבי" ובגבעות נוספות טרם שקע, ומשפחות שלמות, נשים, ילדים ותינוקות, מצאו את עצמן מפונות מבתיהן.
הדיווחים המטרידים על הכוונה לפנות 14 יישובים נוספים מלמדים כי אנו נמצאים בעיצומו של גל הרס מתוכנן בהתיישבות. אך מי שמתבונן רק על הדחפורים הצהובים שעולים על הקרקע, מחמיץ את התמונה המלאה. לדחפורים הפיזיים קדם דחפור אחר, יעיל והרסני לא פחות: הדחפור התודעתי.
ההרס בשטח הוא למעשה שלב הביצוע של קמפיין מתוזמר, אגרסיבי וארסי המתנהל בחודשים האחרונים תחת הכותרת "אלימות המתנחלים".
זוהי הכשרת הלבבות האולטימטיבית. כדי להצדיק את החרבת הגבעות, עמלו גורמים בעלי עניין להשחיר את פניהם של המתיישבים, להפוך את המלאכים השומרים על אדמות הארץ ל"אלימים" ולפורעי חוק. הדמוניזציה השיטתית הזו נועדה לתכלית אחת ברורה: להבטיח שברגע האמת, כשהטרקטור יעלה על בית יהודי, הציבור הישראלי יקבל זאת בהבנה, ואולי אף בהסכמה שבשתיקה.
הכלי המרכזי במערכה הזו הוא הנדסת המילים. שימו לב לשינוי הטרמינולוגיה שעברנו. במשך שנים, המושג השגור היה "גבעות". "נוער הגבעות", "התיישבות הגבעות" מילים הנושאות ניחוח תנ"כי, טבעי ושורשי. הציבור הישראלי הבריא בנפשו מתחבר אינסטינקטיבית למונח "גבעה" ולאנשים המוסרים את נפשם עליה.
מובילי קמפיין ההרס הבינו זאת היטב ופעלו לשנות את הדיסקט. הם הטמיעו בלקסיקון התקשורתי מילה חדשה, קרה ומנוכרת: "מאחזים". הבחירה במילה הזו אינה מקרית. "מאחז" משדר משהו זמני, כוחני, ואף מתקשר בתודעה לביטוי "מאחז עיניים" כאילו יש כאן הונאה, כאילו כוונותיהם של המתיישבים מזויפות. המילה הזו נועדה ליצור ריחוק פסיכולוגי ולהציג את ההתיישבות כטפילות על קרקע זרה. ברגע שמצליחים למתג את הגיבורים כ"נאחזים בכוח" ואת מפעל חייהם כ"מאחז עיניים", הדרך לשלוח כוחות לפנות אותם הופכת קצרה וקלה הרבה יותר.
אך מעבר למשחקי המילים ולכאב הפרטי של המשפחות, עלינו להישיר מבט אל המטרה הגדולה. המאבק הזה הוא על ליבה של ארץ ישראל. המכבסה המילולית והבולדוזרים בשטח הם אמצעים בדרך ליעד אסטרטגי אחד: הכשרת השטח להקמת מדינה פלסטינית. כל בית שנהרס בגבעות הוא צעד נוסף ביצירת רצף טריטוריאלי לאויב בלב הארץ.
ייתכן מאוד שאלו שחותמים על צווי ההריסה, ואף הכוחות הנשלחים לבצעם, רואים את עצמם כחלק ממערכת החוק או אפילו כבוני הארץ בדרכם. אך בפועל, הם משמשים פיונים עיוורים בתוך מערכה גדולה מהם בהרבה. בלי משים, הם מוציאים לפועל את תוכנית השלבים של האויב ומשרתים קמפיין זר שמטרתו עקירת הנוכחות היהודית והחלפתה ביישות טרור.
מול מכבסת המילים הזו ומול הסכנה האסטרטגית, האמת חייבת להיאמר: במבשר שלום ובצור משגבי גרו שליחים. האנשים האלו, שסופגים כעת את קמפיין השנאה ואת הרס בתיהם, הם המגן החי של גוש דן וירושלים.
הם המחסום האחרון בפני המדינה הפלסטינית. תשובתנו להרס ולדמוניזציה תהיה ברורה. אנחנו נמשיך לבנות, נמשיך לעלות לגבעות, ונמשיך לקרוא לילד בשמו: זוהי התיישבות יהודית גאה, שורשית ונצחית בארץ ישראל.