סביב שחרורם של מאות מחבלים במסגרת עסקאות החטופים עלתה שוב הדרישה לשחרר גם אסירים יהודים ובהם גם עמירם בן אוליאל שהורשע על פי הודאתו שנגבתה לאחר עינויים ותחת איומי עינויים נוספים.
על הפרשה שהחלה לפני כעשור שוחחנו עם מי שייצג את בן אוליאל בבית המשפט המחוזי, עורך הדין אשר אוחיון.
כבר בפתח דבריו מדגיש עו"ד אוחיון כי אין כל מקום להשוואה בין שחרור המחבלים שביצעו את המעשים המיוחסים להם לבין הדרישה לשחרר את עמירם בן אוליאל שלא ביצע את המיוחס לו, או שלפחות יש ספק ענק באשר לקשר שלו למעשים. בדבריו הוא מציין כי עצם העובדה שההודאה נגבתה בעקבות עינויים יש בה כדי להטיל ספק רב באשר למהימנותה.
עוד מזכיר אוחיון את דרישת בית המשפט עצמו ליצר מרחק של שלושה ימים בין העינויים לבין ההודאה, ורק לאחר פרק זמן זה ייחשבו דבריו ככאלה שנמסרו מרצונו החופשי, קביעה שגם אותה מתקשה אוחיון לקבל, אך יש בה כדי ללמד על הקושי העקרוני לקבל כראיה הודאה שנגבתה תחת עינויים. מול הטענה הזו של בית המשפט טען עו"ד אוחיון כי אם בכלל קיים מרחק בין עינויים להשפעה שלהם הרי שהוא יכול להימדד בעשרות שנים. הוא אף הציע לשופטים לצאת אתו לשוק ולשמוע עדויות על איומי פרוטקשן שמשפיעים עשרים שנה לאחר שנאמרו.
אוחיון מדגיש כי לא מדובר בלחץ רגיל על נחקר אלא בעינויים מחרידים שבגלל חומרתם עד היום יש עליהם צו איסור פרסום, עינויים שלדבריו לא הופעלו גם לא על מחבלים ולא נעשה בהם שימוש בישראל עד כה. "עינויים שאף בן אנוש לא יכול לעמוד בהם. עינויים כאלה מעוררים חשש להודאת שווא, ולכן כאשר מונחת לפתחו של בית המשפט הודאה כזו, מצופה מאוד שיבדוק בקרביים של ההודאה ובכל מקום שהיא לא תואמת את הנתונים בשטח הנטייה תהיה לפסול את ההודאה, אבל הלכה למעשה מה שקרה היה בדיוק ההיפך. יש הרבה נתונים שמפריכים לחלוטין דברים שכתב עמירם בהודאה שלו, וקשה להבין איך בית המשפט התעלם מהם".
על הנתונים הללו, שכאמור לדבריו סותרים לחלוטין את הודאתו של בן אוליאל מרחיב עו"ד אוחיון ומציג מספר דוגמאות מתוך רבות: "ביום האירוע הגיעו אנשי משטרה לשטח וגבו עדויות מתושבי הכפר. בזמן אמת הם סיפרו סיפור שלא מתיישב עם רקע לאומ ני ובוודאי לא עם ההודאה של עמירם. הם אמרו ששמעו קולות, ראו שריפה וראו רעולי פנים שעומדים על הקרבנות אחרי שהוציאו אותם מהבית ולא מאפשרים גישה אליהם, ורדפו אחרי מי שניסה להתקרב עד הבית שלו. הדברים האלה הוגשו לבית משפט כך שלא ניתן לחלוק עליהם. מה בין האירוע הזה לאירוע לאומני? ומה בין זה לבין ההודאה של עמרם שכמובן לא הזכיר דברים כאלה?".
"במקום נמצאו על הקירות שתי כתובות בעברית שאותן ניסו לשייך לעמירם. גם אם יש הבדל בין גרפיטי לכתיבה בעט על הנייר, יש עדיין דמיון בין כתב היד, אבל כאן אין שום קשר בין כתבי היד האלה לכתב היד של עמירם", אומר עו"ד אוחיון ומספר עוד על "בן משפחה שבזמן האירוע היה בן שש, העיד שהרוצחים נכנסו לתוך הבית ושהוא התחבא מהם מאחורי קופסא. מה בין זה לבין ההודאה של עמירם שהוא זרק בקבוק מבחוץ, בוודאי לא עמד על הקרבנות, ובוודאי לא רדף אחרי תושבים. בפיגוע לאומני ברור שהמפגעים מיד ממהרים לרוץ החוצה מהכפר העוין".
למרות זאת בית השפט החליט שניתן לסמוך על הודאתו של בן אוליאל "על סמך פרטים אזוטריים לחלוטין שהוא אומר שהוא שמע אותם מהחוקרים, כמו שהיה רכב בצבע שחור, או זה שהוא ידע את הדרך לבית... הרי לאורך כל הדרך בשחזור מקדים אותו איש שב"כ, שאסור היה לו בכלל להיות נוכח שם, כדי שלא לזהם את השחזור. היו עוד פרטים שמטילים סימן שאלה עצום סביב ההודאה, אבל החץ נורה עוד לפני שעמירם נעצר. לכולם, כולל ראש הממשלה ושר הביטחון, היה "ברור" שמי שביצע את הפיגוע הוא מתנחלים. העולם ביקש פתרון לרצח המזעזע הזה שאנחנו מוקיעים אותו, אבל אסור להוקיע אותו על גבו של עמירם".
"אחרי חצי שנה שנשפו בעורפו של השב"כ, הארגון היה צריך להשיג תוצאות ועצר עשרים נערי גבעות וקיווה שהישועה תבוא מאחד מהם. הפעילו עליהם לחצים, אסרו על מפגש עם עורך דין בטענה של פצצה מתקתקת, מה שהוא כיסוי לרצון לבצע חקירה נוחה ללא עורך דין. עמירם היה מנותק קשר, לא ידע מתי יום ומתי לילה", מספר אוחיון. "גיששו באפילה על כולם, עד שאחד הנערים, קטין, נשבר בלחץ ומסר הודאה על עצמו ועל עמירם כמי שעשו את זה. בהמשך התברר שההודאה שלו הייתה שקרית ותוצאה מהעינויים, ולכן הניחו לו, אבל התבייתו על עמירם, מסרו לו פרטים על החקירה וביקשו שיאשר אותם".
"יש לשב"כ מוטיבציה אדירה לפענח את הפרשה בגלל לחצים מצד גורמים מדיניים ולחצים מהעולם. ארני לא בטוח שהשב"כ נתקל ברמה כזו של לחצים כפי שהיה בסיפור הזה", מוסיף עו"ד אוחיון.
באשר לאירועים בבית המשפט, שאלנו כיצד זה כל אותם פרטים שותרים שהוא מזכיר כאן רק את חלקם נדחו על ידי בית המשפט, ואוחיון מדגיש כי בבית המשפט העליון כל הסוגיה הזו כלל לא עלתה לדיון מאחר ועורכי הדין שייצגו את בן אוליאל בערכאה הזו בחרו לנקוט באפיק אחר ולהתמקד בפסלותה של ההודאה.
אוחיון עצמו התנגד לקו הגנה שכזה. בבית המשפט המחוזי, הוא מספר, ניתנו "הסברים שלא מתקבלים על הדעת. טוענים שהעדים יכלו להתבלבל למרות שהדברים הוגשו בהסכמה, כלומר שלא ניתן לחלוק עליהם, או טענה שעמירם לא דייק בפרטים. עד איפה אפשר לשנות את ההודאה של עמירם? למשל, הוא אמר שהוא היה לבד אבל העדים מדברים על שניים, אז שיני על בסיס השערה שהוא רוצה להסתיר את השותף למעשה, אבל עד כמה אפשר לשנות עד כדי הלתעלמות מדברי עדים והילד ולטעון שהוא רק ילד ובטח היה בפאניקה?".
בנקודה זו שאלנו את עו"ד אוחיון מה צריך לקרות כדי שתהיה עילה לפתיחת התיק מחדש, והוא משיב: "אם הייתה אפשרות להיכנס חזרה לכפר ולגבות שוב עדויות וראיות מתושבים, שם יודעים על סכסוכים רוויי דם בין חמולות ומשפחות. אני סבור שזה הדבר היחיד שיוכל להציל את עמירם. אם יבוא מישהו מהכפר ויספר לא רק על הסכסוכים אלא גם על הקרמה הזה".
האם למישהו מהכפר יש אינטרס להעיד ולהציל את עמירם מהכלא? גם עו"ד אוחיון מבין שלא, ומשום כך הוא סבור שיש לבצע את גביית העדויות המחודשת באופן חכם ואולי בתמורה כלשהי כפי שקורה במקרה של עד מדינה שעל בסיס עדויותיהם מרשיעים אם ניתן להוכיח את ההרשעה מעל לכל ספק, ובמקרה של זיכוי אין צורך בזיכוי מעל לכל ספק, אלא רק לעורר את קיומו של הספק. "אם מרשיעים על בסיס עדי מדינה, בוודאי שאפשר לזכות על בסיס עדות של תושב שקיבל שכר ועורר ספק. לא צריך יותר מזה".
"קשה לראות את המערכת מודה בכישלון הזה", הוא מסכם ומציין כי לתחושתו גם שופטי המחוזי חשו חוסר אונים סביב הכשרת הודאות אחרי 48 שעות מאז העינויים והטענה שהשפעתם פגה. " חוקר הבהיר לו שאם הוא לא יודה החקירה תימשך. שאלתי אותו למה הוא התכוון והחוקר אמר 'שיבין מזה מה שהוא רוצה'. הם באמת חושבים שפגה ההשפעה? נחשפנו לעינויים מזעזעים שלא היו כדוגמתם בישראל. זה שעמירם עדיין יושב בכלא זו תעודת עניות לחברה הישראלית כולה".