מותו של אלעד, צוואתו של יהונתן

אלעד כהן, תלמיד ישיבת סוסיא בן 17 וחצי, נהרג אתמול בהתהפכות טרקטורון סמוך לרוחמה.

עוד לא הספקתי לעכל את המוות של חברי היקר מזה 25 שנה איתן אורבך ז"ל והנה עוד מקרה שאתה לא יודע אפילו איך להסתכל עליו. נער מתוק. מקסים. נו מה יש עוד לומר?

נזכרתי ביום עיון שהיה לנו הר"מים בתחילת השנה והגיע אחד מראשי הישיבות של הדרום, גיבור על מלא שהשתתף בקרבות ואמר לנו משפט מזעזע:

"תבינו, איך אפשר באמת לכעוס על התלמידים המתוקים האלו כאשר אני יודע שאולי חלילה יום אחד, מישהו מבניהם כבר לא יהיה איתנו?".

שמעתי אותו ובא לי להקיא. לא כי הוא לא צודק. כי העוצמה הייתה חזקה מידי. והמילים שלו היו אשכרה הדברים הנכונים ביותר ששמעתי כמחנך אי פעם.

בעוד כמה שעות אני מתחיל סמינריון שבת ב'נטע' וכל מה שרציתי לומר לבנות האלו פתאום...לא יודע. זז הצידה. פשוט אקח את הצוואה שכתב על אלעד חברו יהונתן בזק ונלמד אותה ביחד. לאט. בעיקר את המילים:

אלעד,

לפני כמה שבועות הגדלת את הכיפה, שאלתי אותך למה עשית את זה וענית לי שעד הצבא המטרה שלך זה להגדיל עד שבצבא תהיה לך כיפה בגודל של כל הראש, שאלתי אותך למה ואתה ענית לי שאתה רוצה שבצבא יראו אותך עם כיפה גדולה כולם שם , גם החילונים וגם הדתיים. שאלתי אותך אם זה לא צביעות קצת, פתאום בצבא להגדיל את הכיפה...?

וענית לי תשובה שצרובה אצלי בלב ולימדה אותי שיעור: אמרת לי שאתה מגדיל את הכיפה בעיקר בשביל להסביר לעצמך- אני גאה במי שאני, אני גאה במקום שממנו הגעתי, ואני רוצה שכולם יסתכלו עליי ויגידו- הפנאט הזה עם הכיפה הגדולה- אני רוצה להיות כמוהו

אלעד,

אתה היית איש של חלומות, אתה חלמת להגיע לקומנדו, לתרום את התרומה הכי גדולה שאתה יכול למדינה והארץ שכל כל אהבת, אתה חלמת לעשות את שביל ישראל, אתה חלמת להיות איש גדול בתורה.

אתה חלמת כל כך הרבה ויש כל כך הרבה דברים שלא הספקת.

אלעד אתה מכיר אותי, אני משתדל לעמוד במילים שלי ואני מבטיח לך:

אני אגיע לקומנדו בשבילך, אהיה גדול בתורה בשבילך, אעשה את שביל ישראל בשבילך, אהיה האדם המאושר בעולם- בשבילך.

לא הכרתי את אלעד אישית, רק עכשיו דרך הצוואה. וההיכרות הזו מספיקה בשביל לגרום לי לבכות תוך כדי הכתיבה.

זה בסדר ריבונו של עולם, באמת, הבנו ואנחנו מבינים שדוק ה'טיקטוק' הזה הוא דור של ענקים. אין צורך להזכיר לנו בכל פעם מחדש.

אז הנה אנשי חינוך, הורים וכל מי שבא לכם:

חיפשתם איך לדבר עם הילדים והתלמידים שלכם על חנוכה וזהות ואידאלים?

אתם יכולים לשחרר לרגע את מערכי הלימוד הבאמת משובחים שנמצאים במרכזי ההדרכה כבר מאה חמישים שנה ולקרוא את ההספד של יהונתן:

נער בן 17 שאיך שנראה לפי הצוואה כולו היה ספוג בערכים ואידאלים ובדיוק בגלל הסיבה הזו הרוח הכל כך מיוחדת שלו, תמשיך לעשות תיקון עולם גם שנים רבות שהוא נהרג.

יהי זכרו ברוך.