"לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר היתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".
במילותיו אלה של שמעון החשמונאי בחרתי לפתוח את דברי בישיבת הקבינט בה אושרו 19 ישובים נוספים במיקומים אסטרטגיים ביו"ש.
"זו חייבת להיות עמדתנו מול העולם, בבואנו להסביר את ההחלטה החשובה וההיסטורית הזו, ובכלל את כל פעילותנו ומדיניותנו. עלינו לחזור שוב ושוב על העמדה שהארץ הזו היא שלנו, ושלנו בלבד. שאין לשום עם זכויות לאום בה, בשום חלק ממנה, גם לא בחבל עזה. ושהדברים הללו מעוגנים לא רק בהבטחת ה' בתורה, לא רק בהלכה, לא רק בהיסטוריה שאינה ניתנת להכחשה, אלא גם בדין הבינלאומי, ובמגילת היסוד של האו"ם. חובתנו להשמיע ולהסביר זאת, כממשלה, מעל כל במה, לאומית ובינלאומית."
בשלוש השנים האחרונות אנחנו עמלים לתקן את נזקי 30 שנות אוסלו, שוקדים על הדרך הנכונה לעשות זאת, ומודים יום יום על הזכות. באמצעות ההתיישבות פורצת הדרך הזו, ובעזרתם ובזכותם של גיבורי החוות וההתיישבות הצעירה, אנו זוכים, אחרי הזנחה רבת-שנים, להחזיר לעצמנו, לעמנו, את חבלי הארץ שהרשעות הפלסטינית שדדה מאתנו, באופן הנוגד לחלוטין אפילו את חובותיה עפ"י אותו הסכם ארור. אנחנו הולכים וגואלים עוד ועוד שטחי קרקע נרחבים של אדמות מדינה, ומשיבים אותם לידינו. אנו משיבים ומיישבים מחדש גם את ישובי צפון השומרון שמדינת ישראל עקרה במו-ידיה בעוול ובאיוולת, רק כדי להבהיר לנשיא ארה"ב באותם ימים, ג'ורג' בוש, שההתנתקות היא "פרומו" לעקירת ישובים רחבה בהרבה ביהודה ובשומרון. מדובר בהחלטות היסטוריות, ואווירה מרוממת שררה סביב שלחן הקבינט בעת ההצבעה עליהן.
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" - הממשלה שלנו החליטה, משחר הקמתה, לתקן את נזקי אוסלו וההתנתקות. מבחניה הראשונים היה כשהוקמה מנהלת ההתיישבות בתוך משרד הבטחון, כשביטלנו את החלטה 150 - שמשמעותה לאורך שנים היתה הקפאה-מבית של ההתיישבות ביו"ש, כשהעברנו בכנסת את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, וכשהקמנו לראשונה ישובים חדשים באזורים אלה - כל אלה עוד בתקופת הנשיא ביידן. מאז עברנו עוד צמתים רבים, כל צומת ומבחניו, כל צומת והישגיו.
"עצם האמירה כבר בראשית הדרך שאת נזקי אוסלו צריך לתקן - חשובה ומשמעותית עד מאד" - אמרתי - "אבל התיקון לא יכול להיות התיישבותי בלבד, כי באוסלו הכנסנו לתוך ארצנו מפלצת: מדינת ישראל קיבלה אז החלטה ששום מדינה בעולם לא קיבלה ולא תקבל: הכנסנו לתוך ארצנו ארגון טרור, העברנו לרשותו חבלי ארץ עצומים, חימשנו אותו, נתנו לו להקים כאן גדודים וחטיבות ולאמן אותם למלחמה, אפשרנו לו לחנך לטרור, להסית לטרור, ולתגמל כספית כל מחבל שפוגע בנו, מחשבונות בנק המנוהלים כאן בתוך ארצנו, וגם לקבל מעמד בינלאומי לגיטימי, ולהפעיל נגדנו, מכוח המעמד המכובד הזה, טרור מדיני ומשפטי בכל הזירות הבינלאומיות. את הטעות האיומה הזו ואת נזקיה אי אפשר לתקן בהתיישבות בלבד".
"בראש ובראשונה צריך לומר בפה מלא, לכל העולם, שאוסלו זו טעות איומה שמחייבת תיקון" - הוספתי - "אי אפשר להמשיך לשחק בליים-גיים, כאילו אנחנו מעוניינים בהמשך הדרך הזו, ולא עלינו האשמה שהיא נבלמה. או כאילו הרש"פ צריכה רק לבצע כמה תיקונים קוסמטיים כדי להיות ראויה להמשיך ולהתקיים כאן, בתוך ארצנו. בדיוק להפך! צריך להסביר שמדובר בטעות-חמורה בדרך, טעות שחייבים לתקן".
"ולא, לא תמיד מספיקים לתקן את הטעויות בזמן" - הוספתי - "צריך להכיר בכך שבעזה לא זכינו לתקן מבעוד מועד. שם שילמנו על הטעות האיומה של אוסלו בתשלום הכבד והמדמם של טבח השביעי באוקטובר. נכון שהחמאס ביצע אותו, אבל מי שהעביר את עזה לחמאס הייתה הרשעות הפלסטינית. לכן, בצד השבחים לבצלאל ולצוות המופלא שלו על ההחלטה ההתיישבותית האסטרטגית, חובה עלינו גם לקיים, סוף סוף, את הדיון שהובטח כבר לפני חודשים רבים: הדיון על שינוי הדירקטיבה המדינית-ביטחונית כלפי אותם מחבלים-בחליפות. הם מוציאים צו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה שלנו, ואנחנו מאפשרים להם להמשיך לשלוט כאן בתוך ארצנו? זה מצב בלתי נסבל שמחייב תיקון."
"עלינו להיזהר מהשתתפות במשחק "בגדי המלך החדשים" שמכתיב העולם בנוגע לרשעות הפלסטינית. במשחק המגוחך הזה, חובה עלינו להיות הילד שמצביע על האמת, גם אם זה מביך, ומוכיח לעולם כולו שהמלך הוא עירום, ובמקרה שלנו: שהרשות הזו היא חבורה של מחבלים-בחליפות, שידיהם דמים מלאו, וגם שהם חסרי כל זכות על הארץ שלנו, גם לפי הדין הבינלאומי. כל ההוכחות בידינו, אנחנו חייבים לחשוף אותן מעל כל במה" - הצעתי. ואחרי שאמרתי כל אלה, כמובן... לא הצבעתי. אין לי זכות הצבעה בקבינט, לצערי. אבל יש לי זכות להביע דעה, לחשוף נתונים, להשתתף בדיונים, לנסות לכוון את העגלה, והזכות הזו היא עבורי חובה קדושה.
"ויהי בעת ההיא, וירד יהודה מאת אחיו" - "למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף?" שואל רש"י, ומשיב: "ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למכרו. אילו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך". מילותיו אלה של רש"י מהדהדות בראשי תמיד בשבתי סביב שלחן הקבינט. "אילו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך" - חובה לומר את הדברים הנכונים, ולנסות להוביל לכיוונים הנכונים. חובה שאסור להזניח אותה, כל עוד יש סיכוי לחסוך את "צרת אביהם", את הצרות שמביאות עלינו החלטות לא נכונות. האם דברי נפלו על אזניים קשובות? דומני שכן. האם יביאו תוצאות? אעשה, ונעשה, כל מאמץ שכך יהיה. כי בנפשנו הדבר. וכמוני - כך הממשלה כולה, מחויבת להגיד את האמת, זה הצעד הראשון וההכרחי כדי לתקן.