שורד השבי אלי-ה כהן פרסם הערב (מוצאי שבת) פוסט נוקב וכואב בעקבות פרסום התיעוד של ששת החטופים שנרצחו בשבי חמאס, שבו נראים השישה מדליקים נרות חנוכה, משחקים בקלפים ומביעים תקווה לשחרורם.
כהן תיאר כיצד הצפייה בתיעוד החזירה אותו באחת לימי השבי ולרגעים שחלק עם חלק מהחטופים במנהרות.
“שבת שלמה אני יושב וחושב על הסיטואציה שזה מטורף איך החיים האלה הפכפכים”, כתב. לדבריו, הוא חש צורך מיוחד לשתף את הסיפור, גם מתוך רצון להנצחה. “מי שקרא את הספר שלי בטוח מכיר את הסיפור הזה שאני הולך לספר, ומי שלא - אני אשתף אותו כאן כי אני מרגיש צורך בהנצחה החשובה הזאת”.
כהן הסביר שסרטון אחד מהתיעוד שהוצג בתכנית 'עובדה' הוא מהיום ה-52 לשבי והוא סיפר ששלושה מהחטופים - הירש, אלמוג ואורי - שהו עמו באותה מנהרה. “הירש, אלמוג ואורי הגיעו מהמנהרה שלנו. לראות אותם בסרטון בדיוק כמו שהם היו נראים ואז לחזור ולחשוב על אותו היום שהם עזבו את המנהרה שלנו, עם אותם בגדים בדיוק מהסרטון - נראים פשוט אותו הדבר. זה פשוט מטורף”.
כהן שיחזר את הימים שקדמו לפרידה. “יום קודם לכן, ביום ה-51, אמרו לאורי שהוא הולך הביתה. הוא חשש ושיתף אותי ברגשות שלו שזה מרגיש לו מוזר, והוא הרגיש שמשהו לא טוב הולך לקרות. הוא פשוט הרגיש…”. לדבריו, למחרת, ביום ה-52, התרחשה הדרמה. “המחבלים מעירים את כולם בצרחות בבוקר ואומרים לאורי, אלמוג ולהירש שהם הולכים הביתה לאמא”.
על תחושותיו באותו רגע כתב: “מהצד אחד קינאתי, רציתי גם הביתה, אבל מהצד השני הייתי מאושר בשבילם כמובן”. רגע לפני שנפרדו, תיאר מחווה אישית: “כשנפרדנו רשמתי להם את המספר של אמא שלי ואמרתי לאורי והירש, שהיו ירושלמים, לא משנה מה קורה - תחפשו אותה ותגידו לה שאני בחיים, שאני חזק, ושאני אשרוד ואחזור הביתה”.
כהן הוסיף כי לאחר מכן נותר לבדו במנהרה לתקופה ארוכה במיוחד. “ומאז אני ממשיך את חיי בסבל במנהרה לעוד 463 ימים נוספים (אבל זה כבר לפוסט אחר)”.
עוד כתב כי רק זמן רב לאחר מכן נודע לו גורלם של השישה. “ארבעה ימים לפני השחרור אני פוגש את עומר שם טוב. כשאנחנו מדברים קצת, עומר מספר לי לראשונה על רצח של שישה חטופים בשבי”. הוא תיאר את הרגע שבו שמע את השמות: “כששאלתי על השמות שלהם - הלב שלי התכווץ, לא יכולתי לנשום. איך זה יכול להיות? הם הרי הלכו הביתה, ראיתי אותם הולכים הביתה”.
כהן תיאר את תחושת השבר: “ובשנייה הזאת נשרף לי הלב, כמה הם קרובים היו ללכת הביתה. ובמקום זה הם נרצחו בדם קר במנהרות חמאס”. לדבריו, הצפייה בתיעוד שפורסם כעת מעוררת מחדש את הזיכרונות: “לראות את הסרטונים האלה היום מחזיר אותי אחורה. לימים במנהרה, לרגעים הקטנים של מלחמה על הזהות היהודית שלנו”.
הוא תיאר כיצד המראות מעוררים חוויה כמעט מוחשית: “לראות בדיוק את אותם אנשים, אותם תספורות, אותם בגדים - צמרמורת בכל הגוף. אני יכול לחיות איתם ממש את הרגע. להרגיש את אותה ההרגשה, להריח את אותו הריח, לחוות את אותה הצפיפות של המנהרה”.
“ובגדול אני מתבאס בשבילכם", כתב כהן, "בעיקר שלא תזכו להכיר את האנשים המופלאים האלה ולשמוע מהם את סיפורי ההישרדות שלהם מהפה שלהם, כי לכל אחד יש סיפור מטורף”.
את דבריו חתם בהנצחה אישית: “לזכר אורי דנינו, הירש גולדברג-פולין, אלמוג סרוסי, והשלושה האחרים שלצערי הרב לא זכיתי לפגוש - אלכסנדר לובנוב, עדן ירושלמי וכרמל גת”.