חוק "הגיוס" של ביבי-ביסמוט והחרדים נועד לשמר את הקואליציה ולאפשר לחרדים לקבל את מלא התקציבים שהם מבקשים באין מפריע.
אף אחד מאדריכלי החוק לא באמת מבקש לגייס חרדים. להפך, הוא רק מנציח את ההשתמטות. אבל "על הדרך", מלבד המשך ההשתמטות הרקובה מוסרית של החרדים הוא יביא נזק חמור נוסף. החוק המוצע, מטיל את חובת הגיוס על הקהילה החרדית ולא על יחידים. בכך הוא מבצר את האוטונומיה שבנו החרדים בלבה של ישראל, מרחיק עוד יותר את הסיכוי שלהם להשתלב, ומגדיל את הסיכון שנתדרדר להיות מדינת עולם שלישי.
החרדים חיים בתוכנו, נסמכים על תקציבי המדינה ועל מערכות הביטחון, הבריאות, הרווחה וכן הלאה. אבל את חיי היומיום שלהם הם מנהלים בתוך אוטונומיה שרואה את עצמה מנותקת מהמדינה ולא מחוייבת לה ולעתים אף מתנכרת לה, מעשית וערכית. השנים האחרונות, של משבר הקורונה והמלחמה המחישו את עוצמת הניתוק בין ישראל והאוטונומיה החרדית שקמה בתוכה.
לאורך משבר הקורונה, החרדים פעלו במופגן בניגוד להוראות משרד הבריאות, והמשיכו במקרים רבים את שגרת החיים, תוך שהם מטילים מחיר של תחלואה עודפת בשל כך על שאר החברה. גם המלחמה, מבחינת חרדים רבים, התרחשה במדינה של אחרים בה צבא זר, מנהל את מלחמתה. מי שיש לו משפחה או חברים חרדים התפלץ לא פעם מהפער בין העולמות. גם בשבועות הראשונים של המלחמה, בעוד מלאכת זיהוי חללי ה-7 באוקטובר בעיצומה והלחימה בחזית גובה חללים בכל יום, אולמות השמחות החרדיים המשיכו לנגן את אותן מנגינות שמחות, בלי להזכיר בכלל, את מה שמתחולל במדינה (האחרת).
חוק הגיוס המוצע, שממשיך את האיוולת של חוקי הגיוס הקודמים, נותן גושפנקא לקיומה של האוטונומיה החרדית. הלכה למעשה הוא מקנה לה מעמד חוקי. נוסחת הבסיס של החוק קובעת כי החרדים צריכים לעמוד בהיקף מסויים של "מכסות גיוס". הסנקציה המוצעת על אי עמידה במכסות הללו, היא קיצוץ ב"תקציבי הישיבות". כך, בעוד שחובת הגיוס המוטלת על שאר הישראלים היא אישית והסנקציות אישיות, החוק מציע ליצור ניתוק בין האזרח החרדי למדינה, ולהטיל את חובת הגיוס שלו, על האוטונומיה החרדית. משל למה הדבר דומה? לקביעה כי מעתה והלאה תושבי פתח-תקווה או טבעון, יעלו מכסת מס הכנסה קולקטיבית לרשויות המדינה, במקום להטיל את החובה על כל אחד מהם אישית.
קודם כל, וכמו שמוכיח ניסיון העבר, המודל הזה פשוט לא עובד. כשאין חובת גיוס אישית על אף חרדי, אין שום כוח קהילתי שיוכל לכפות את הגיוס דווקא על חרדי מסוים. יתרה מזו, כמקובל אצל החרדים, כל דרך לרמות את הפריץ-המדינה תהיה כשרה, ואם כפי שהחוק מציע, הלומדים בישיבות יהיו פטורים מגיוס, יתברר מהר מאוד שגם אחרון החרדים לא מש מהסטנדר שלו יומם ולילה, או לפחות כך יצהירו הישיבות. הסנקציות שמציע החוק כל כך עלובות, שהן מהוות כמעט תמריץ שלילי עבור החרדים לעמוד במימושו. בקיצור, החוק הזה לא יגייס אף חרדי נוסף.
לנוכח הדמוגרפיה החרדית, המשמעות של המשך ההשתמטות, והגבהת חומות הגטו הרסנית. החרדים מונים 1.45 מיליון ומהווים 14.3% מאזרחי ישראל. 57% מהחרדים הם בני 19 ומטה. כבר היום, כל ילד רביעי במערכת החינוך העברית הוא חרדי וכל ילד שלישי(!) בכיתות א' במערכת הזו הוא חרדי. התחזית הדמוגרפית צופה כי בעוד ארבעה עשורים שליש מכלל הישראלים יהיו חרדים. הפער בין העדר התרומה הביטחונית והכלכלית של החרדים למדינה אל מול מגזרים אחרים הוא ענק כבר היום. ככל ששיעורם של החרדים באוכלוסייה יגדל, הפער הזה יהפוך בלתי נסבל.
אבל ההיבט הכלכלי והביטחוני הוא רק מימד אחד. אם במקום להגביר את ההשתלבות במדינה ובעגלי החיים שלה, החרדים ימשיכו לבצר את הגטו שהם בנו בלבה של מדינת ישראל, היכולת להמשיך ולהתקיים כמדינה אחת תלך ותתכרסם.
חוק ההשתמטות של ביבי את ביסמוט דוחף בדיוק לכיוון הזה. במקום להתייחס לחרדים כאזרחים העומדים מול המדינה בפני עצמם, הוא מתייחס אליהם כאוטונומיה המנהלת את עצמה וכמו בתקופת הצאר ניקולאי וגיוס הקנטוניסטים, הוא מבקש מהחרדים להעלות מכסות גיוס לצבא "הצאר" שהוא במקרה הזה צה"ל.
שאלת גיוס החרדים חורגת מזמן מסוגיות השוויון בנטל והשותפות בעמידה מול האויב. היא הפכה להיות נקודת הכרעה היסטורית על אופיה של ישראל. חוק ההשתמטות המוצע, אם יחוקק, יבצר את הגטו החרדי, ועלול להוביל אותנו במדרון חלקלק ותלול לקראת סופו של המפעל הציוני כפי שהכרנו אותו, וחלילה הגברת הסיכון ליכולת העמידה של מדינת ישראל.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'.