אני זוכר את עצמי צועד בדרכי הביתה בחודש תשרי שנה שעברה במהלכם של עשרים וחמישה ימים נוראים שמערב ראש השנה התשפ"ה עד שבת בראשית.
ימים שבהם בשורה רדפה בשורה, ולוויה רדפה ניחום אבלים. ימים שבהם התבשרנו אשתי ואני על נפילתו של חבר קרוב שאשתו וילדיו סעדו אצלנו לעיתים בסעודות שבת כאשר היה במילואים, נפילתו של בן של ידיד נפשי שהייתי עד תחת חופתו והוא עד תחת חופתי, נפילתו של חבר קרוב של בני במכינה, ועוד חמישה בנים של מכרים, שאחד מהם הוא בנו של הרופא הגדודי שלי במילואים לשעבר, ד"ר שי חנניה.
צועד אָבֵל וְכָּאוּב ברחוב נאג'רה בגבעת שאול בדרכי הביתה ומודעות ענק מקיר תזעקנה: פסק הלכה של מועצת גדולי התורה בראשות הרב יצחק יוסף : "גם מי שלא לומד תורה אל יתפתה ללכת לצבא, חלילה"
לא היה בי כעס או תסכול, פשוט לא היה בי עוד כוח. למראה אותן מודעות הרגשתי משותק. פשוט הרגשתי שאני מאבד לרגע את היכולת לתפקד. אנשים רצים לחזית, מילואימניקים בני ארבעים נהרגים ונפצעים... וגם בחורים בני עשרים שאינם לומדים לא יתנו כתף?!
הבן יקיר לי
שני בנים לי בגיל גיוס. בני בכורי יקירי סיים באמצע כיתה ח' סדר מועד בבלי, ומגיל שבע עשרה התחיל להעביר בישיבתו שיעור בדף יומי. כיום חוזר הביתה מהישיבה הגבוהה לשבת פעם בחמישה שבועות בממוצע. בני יקירי השני, הלך למכינה קדם צבאית ומקדש שם שמיים בצבא. שניהם אוהבים זה לזה ומכבדים זה את זה. ה' ישמור את שניהם, ויהי רצון שאזכה לראות משניהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
ובצדם של הבנים של שכנינו החרדים, בחורי ישיבות שעמלים בתורה, כן ירבו - בחורים רבים שאינם לומדים. שני בנים של משפחה שכנה בגיל צבא, בנים למשפחה חרדית ונכדים לסבא וסבתא חרדים, שעובדים למחיתם - קנו בצוותא מיציבושי ישנה. בן למשפחה אחרת ליד בבית הצמוד לבית הכנסת שבו אני מתפלל מידי יום - קנה מיקרה. לבחור אחר שכבר מזמן לא הולך עם חליפה וכובע מחפשים שידוך כדי "לסדר אותו בחיים". בחור נוסף בגיל צבא נשלח לעבוד עם הדוד ,איש עסקים חרדי מהר שמואל. וכו' וכו'. לא אחד מעיר ולא שניים ממשפחה, רבים רבים בגבעת שאול ובסביבתה.
כולם אהובים, כולם רצויים לפניו יתברך, הלומדים ושאינם לומדים. כמה מהם בנים של חברים שלי. אין עיני צרה בהם כלל , אני רוצה בטובת כולם, בשמחתם ובשמחת הוריהם. דבר אחד אני מבקש: אנא תנו כתף.
משמעותו האמיתית של חוק הגיוס
חמישה חודשים אחרי החתונה, אז אברך צעיר נקראתי למילואים לאזור הכפר חוסאן להגן על אחי החרדים תושבי העיר ביתר עילית. למרות הסיכון שבדבר - עשיתי זאת באהבה רבה, ובשמחה רבה. משמעותו של פסק הלכה שגם בחור חרדי שאינו לומד לא יתגייס - אינה לקפל את חטיבת עציון המגינה על העיר ביתר - אלא לומר שמי שיצטרך לסכן את חייו עבור תושבי ביתר בפרט ובעבור כלל תושביה החרדים של מדינת ישראל לעולם לא יהיה חרדי! וביניהם אני ובני ובני בני עד סוף כל הדורות.
ובמתכונתו של פסק ההלכה הזה, מתכונת "שבט לוי" - נבנה חוק הגיוס הזה. חוק שמפלה בין דם לדם. חוק שנועד להגן על בני משפחות חרדיות מגיוס, יהא אשר יהא.
אחי, חברי הכנסת של הציונות הדתית, אל נא תרעו. אל תרימו ידכם בעד חוק שאין בו הכרה בסיסית של הציבור החרדי בחובה לעזור את ישראל מיד צר. חוק שהעמדה המונחת בבסיסו היא שגיוס של חובש כיפה שחורה הגם שאינו לומד כלל - היא עוול שצריך להילחם בו. חוק שנועד לפטור ולא לעזור. חוק שאין בו לב.