מעצבת האופנה הדתית רותה, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על המסע האישי שלה, שהחל בין דפי הגמרא והספרות האקדמית והסתיים בסטודיו לעיצוב.
בניגוד למסלול הצפוי של מעצבות אופנה, הסיפור של רותה אינו מתחיל בבית ספר לעיצוב, אלא דווקא באקדמיה. "למדתי באוניברסיטה תואר ראשון ושני והתחלתי אפילו דוקטורט". הקריירה נראתה סלולה, המסלול היה ברור וידוע מראש. אולם, מתחת לפני השטח, בערה בה תשוקה אחרת לגמרי, כזו שליוותה אותה מגיל צעיר.
"בגיל 13 הלכתי לחוג תפירה ומאז לא עזבתי את המכונה", היא משתפת. בבית הוריה, בית של תורה ועשייה, קיבלו את הנטייה האמנותית בחיבוק חם. "ההורים שלי מאוד פירגנו. כל הזמן שלחו אותי לקנות בדים ולתפור לאחיות שלי".
התפירה נותרה ברקע, כתחביב אהוב שמלווה את החיים האקדמיים, עד שהגיע 'משבר גיל ה-40' או כפי שהיא מגדירה זאת 'הארה של גיל 40'. "החלטתי ברגע שאני הולכת להיות מעצבת. ניצלתי תקופה שהייתה רגועה מבחינת העבודה, הלכתי, קניתי בדים, ופשוט תפרתי קולקציה שלמה לבד והתחלתי למכור".
משם, הדרך למקצועיות הייתה קצרה: לימודים מסודרים, עבודה עם מתפרות, פתיחת אתר, והפיכה לשם דבר במגזר.
השיחה גולשת אל הדור הצעיר, נערות אולפנה שמחפשות את דרכן בעולם רווי דימויים ויזואליים. "אני חושבת שהמסר הוא שהבגד הוא מעוצב בסטייל, בשיק, שרוצים ללבוש אותו, והוא עדיין צנוע, וזה לא סותר".
רותה משתפת באנקדוטה אישית ששינתה את תפיסת עולמה לגבי המשמעות הדתית של אופנה. "אני חושבת גם שיש משהו בבנות דתיות, באישה שמתלבשת מגניב, ושמוכנה להביא את עצמה באותנטיות ומתוך צניעות, שהוא קידוש השם".
ההשפעה הזו חורגת מגבולות המגזר. רותה מספרת על דוגמניות חילוניות שמגיעות לצלם את הקולקציות שלה ומתאהבות דווקא בפריט המזוהה ביותר עם האישה הדתייה - כיסוי הראש. "הן מתות על זה".
בסופו של יום, רותה היא לא רק מעצבת בגדים, אלא מעצבת תודעה. היא מבקשת להעניק לנשות המגזר את הלגיטימציה להרגיש יפות, נחשקות ומכובדות, מבלי לוותר על קוצו של יוד בהלכה. בעידן שבו הוויזואליה תופסת מקום מרכזי, הבשורה שלה היא שקדושה ויופי אינם אויבים, אלא שותפים לדרך - דרך של פאר, הדר, ואמת פנימית שמקרינה החוצה.