תסריט האימים של אדם מן היישוב, שאינו מעורב בפלילים בדרך כלל, מתחיל בדרך כלל בזימון מפתיע לחקירה, ומסתיים בתיבת הדואר. חודשים ארוכים לאחר שהסתיימה החקירה המשטרתית, נוחת בתיבה מכתב רשמי מהפרקליטות או מיחידת התביעות. הכותרת יבשה: "הודעה על כוונה להעמידך לדין בבית המשפט לפי סעיף 60א". המשמעות המעשית, לעומת זאת, דרמטית הרבה יותר: המדינה שוקלת להגיש נגדך כתב אישום, אבל מעניקה לך הזדמנות פז למנוע את זה.
עבור רבים, זהו הרגע שבו החרדה משתלטת. התחושה היא שהפור נפל ושכתב האישום הוא עובדה מוגמרת. אולם, המציאות המשפטית שונה. המחוקק הישראלי יצר "תחנת יציאה" אחרונה וקריטית לפני הכניסה בשערי בית המשפט: הליך השימוע. הבנה נכונה של הליך זה יכולה להיות ההבדל בין משפט ממושך ורישום פלילי, לבין סגירת התיק ושמירה על עתיד נקי. לעיתים אפילו ללא רישום משטרתי.
מהו בעצם השימוע הפלילי?
השימוע אינו "שיחה חברית" עם התובע, וגם לא הזדמנות "לפרוק את הלב". מדובר בהליך מעין-שיפוטי, המעוגן בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. מטרתו לאפשר לחשוד, באמצעות עורך דינו, לשטוח את טענותיו בפני הרשות התובעת ולנסות לשכנע אותה מדוע אין להגיש כתב אישום, או לחלופין מדוע יש להסתפק באישום קל יותר, בצמצום החשדות או בפתרון משפטי אחר, הכל תלוי הראיות והנסיבות.
חשוב להכיר בעובדה שעד לשלב השימוע, הפרקליטות רואה לנגד עיניה בעיקר את חומר הראיות שאספה המשטרה. השימוע הוא ההזדמנות הראשונה (והאחרונה) להציג את התמונה המלאה מטעם החשוד את נסיבותיו האישיות, ואת הכשלים הראייתיים מזווית הראייה של ההגנה, עוד לפני ששופט נחשף לתיק.
הזכות לדעת במה מאשימים אותך
אחד היתרונות המרכזיים בהליך השימוע הוא החשיפה לחומר הראיות. עם קבלת מכתב היידוע, קמה לחשוד הזכות לצלם את ליבת חומר החקירה (בכפוף לסייגים מסוימים).
זוהי נקודת מפנה אסטרטגית. אם בחקירה המשטרתית החשוד נאלץ לגשש באפלה ולהשיב לשאלות מבלי לדעת אילו ראיות מחזיקים החוקרים, הרי שבשלב השימוע הקלפים מונחים על השולחן. עורך דין פלילי מנוסה יכול כעת לנתח את הראיות, לאתר סתירות בעדויות, ולזהות מחדלי חקירה שניתן להשתמש בהם כדי לערער את יסודות כתב האישום המתוכנן.
הטעות הקלאסית, "אני אכתוב להם מכתב ואסביר הכל"
אחת הטעויות הנפוצות והמסוכנות ביותר שעושים חשודים במיוחד אלו שזוהי הסתבכותם הראשונה, היא הניסיון לייצג את עצמם בשימוע. המחשבה המנחה היא: "לא עשיתי כלום, אני רק אכתוב להם את האמת שלי והם יבינו".
בפועל, פנייה עצמאית לפרקליטות ללא ייעוץ משפטי עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, משלוש סיבות עיקריות:
- הודאה באשמה: מכתב תמים לכאורה שבו החשוד מנסה להסביר את מעשיו, עלול להכיל "ראשית הודיה" שתשמש נגדו כראיה חזקה בבית המשפט אם התיק יגיע לשם.
- חוסר מיקוד משפטי: הפרקליטות בוחנת תיקים בראי "הסיכוי הסביר להרשעה" ושיקולי עניין לציבור. טיעונים רגשיים גרידא לרוב לא יספיקו כדי לסגור תיק. השיח בשימוע חייב להיות משפטי-מקצועי.
- חשיפת קווי הגנה: שימוע לא מוצלח עלול לחשוף בפני התביעה את קו ההגנה העתידי של הנאשם, ולאפשר להם "לשפץ" את כתב האישום ולסגור חורים ראייתיים לפני המשפט.
אסטרטגיות מרכזיות בשימוע: לא רק "לא עשיתי"
כאשר ניגשים להליך זה בליווי מקצועי, המטרה אינה תמיד ביטול מוחלט של האישום (אם כי זו השאיפה העליונה). ישנם אם כן מספר תרחישים חיוביים שניתן להשיג באמצעות הליך שימוע פלילי אפקטיבי:
- סגירת התיק: השכנוע כי אין די ראיות להרשעה, או כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות העמדה לדין ("חוסר עניין לציבור").
- שינוי סעיפי האישום: המרת סעיף חמור (למשל, תקיפה הגורמת חבלה של ממש) לסעיף קל יותר, מה שמשפיע דרמטית על העונש הצפוי.
- הסדר מותנה: הגעה להסכמה לפיה התיק ייסגר בתמורה לתשלום קנס או התחייבות, ללא הגשת כתב אישום וללא הכתמת הרישום הפלילי.
הזווית המקצועית, איך "מפרקים" טיוטת כתב אישום?
"הצלחה בשימוע היא מלאכת מחשבת של כירורגיה משפטית", מסבירה עו"ד עידית רייכרט, המתמחה במשפט הפלילי ומי שהייתה בעברה פרקליטה בכירה במחוז צפון. "כאשר אנו מקבלים את חומרי החקירה, אנו לא מחפשים רק את מה שיש בהם, אלא בעיקר את מה שאין בהם. האם המשטרה בדקה את האליבי? האם נחקרו עדי הגנה פוטנציאליים? האם הראיות הושגו כדין?".
לדבריה, היתרון של עורך דין המכיר את המערכת מבפנים הוא היכולת לדבר עם הפרקליטות בשפה משפטית מקצועית "התובע הוא משפטן עמוס. אם אני מגישה לו טיעון מסודר, שמראה לו בצורה לוגית ומשפטית שקיימים 'קשיים ראייתיים' שיובילו כמעט בוודאות לזיכוי בבית המשפט ובנוסף חותרת תמיד גם לפגישה אישית להוסיף עוד דברים הוא יעדיף לסגור את התיק או להגיע להסדר, מאשר לנהל הליך סרק יקר וארוך".
האם להציג בשימוע את כל הראיות?
זו שאלת השאלות, ישנם מקרים נדירים שבהם האסטרטגיה הנכונה תהיה דווקא לא להציג את "ראיית זהב" כדי לשמור על גורם ההפתעה בחקירה נגדית הצפויה לעדים, והחשש הוא שחשיפתה בשלב מוקדם תאפשר למשטרה לבצע השלמות חקירה ולנטרל אותה. במקרים אלו, עדיף לשמור את גורם ההפתעה למשפט עצמו. אולם, החלטה כזו, האם לחשוף את ראיית הזהב או לא, היא הימור מחושב שחייב להתקבל אך ורק על ידי איש מקצוע מנוסה.
סיכום: חלון הזדמנויות של 30 יום
חשוב לזכור כי הזכות לשימוע מוגבלת בזמן. החוק מאפשר לפנות לרשות התובעת בתוך 30 יום מקבלת ההודעה (בעבירות פשע). התעלמות מהמכתב לא תעלים את הבעיה היא רק תבטיח את הגשת כתב האישום.
לכן אם קיבלתם מכתב יידוע, אל תתייקו אותו במגירה ואל תרוצו לכתוב מכתב תגובה רגשני. זהו הזמן לפנות לייעוץ משפטי, לצלם את התיק, ולבנות אסטרטגיה שתמנע את הפיכתכם מ"חשודים" ל"נאשמים".
*האמור בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או תחליף לו.