בשנים האחרונות מתרחשת בישראל תופעה שקשה להתעלם ממנה: אנשים - צעירים, מבוגרים, תלמידים, משפחות, קהילות שלמות - מתכנסים כדי לשיר יחד. לא כשחקני משנה בהופעה, לא כצופים באולפן, אלא ככוח פעיל, מלא חיים. בתוך המרחב הזה, שצומח ומתעצב מחדש, בולטת במיוחד תנועה אחת: שירו כולם.
מה שהתחיל כיוזמה קטנה עם חלום פשוט - להחזיר את החיבור האנושי דרך קול משותף, הפך תוך שנים ספורות לאחת התנועות המשמעותיות ביותר בעולם שירת ההמונים בישראל. מאחורי התנועה עומדים האחים ניר וערן אוטמזגין, שמובילים אותה מתוך חזון ברור: להחזיר לחברה הישראלית אינטראקציות אנושיות, מעצימות ומרפאות, דווקא בתקופה שבה רבים מרגישים שהחוטים שמקשרים בינינו נמתחו עד קצה היכולת.
תופעה שמשנה את המרחב התרבותי
שירו כולם פועלת כיום כמעט בכל מרחב שאפשר להעלות על הדעת: בבתי ספר, בארגונים עסקיים, בקהילות כפריות, ביישובים עירוניים, במתנ"סים, בטקסים ובאירועים. לצד אירועי הענק, שירת המונים עם מאות משתתפים מתקיימים גם ערבי שירה אינטימיים, מפגשי עומק ושיעורים שמתווכים את העולם המוזיקלי לקהלים מגוונים.
אבל בניגוד לגופים אחרים שמציעים שירה בציבור, שירו כולם לא עובדת במתכונת של "מופע" אלא של חוויה מונחית. זהו אחד מסודות ההצלחה שלה: כל אירוע נבנה מתוך רגישות לקהל הספציפי, למרחב שבו הוא מתקיים, ולמטרת המפגש. לא “תוכנית קבועה”, אלא חוויה מותאמת ואישית, אפילו כשהקהל מונה מאות אנשים.
ניר מתאר זאת כך: “אנחנו לא באים להופיע. אנחנו באים להוביל רגע. רגע שבו אנשים משתנים מבפנים, גם אם רק לזמן קצר.”
מה שמבדיל את שירו כולם: מקצועיות עם נשמה
ליבת הצמיחה של התנועה נעוצה בשילוב ייחודי של שלושה אלמנטים:
1. מקצועיות מוזיקלית והפקתית ללא פשרות - הצוות כולל מוזיקאים, מנחים, טכנאי סאונד ואנשי חינוך, כולם מיומנים, כולם מדויקים, כולם יודעים לנווט את הקהל בין שירים, אנרגיות ורגעים רגשיים.
2. קשר אנושי ישיר - למרות קנה המידה, כל אירוע מרגיש אישי. “גם כשיש 600 משתתפים, אנשים מרגישים שאנחנו איתם,” אומר ניר. זו אמירה שנשמעת פשוטה, אך מי שנכח באירוע של שירו כולם יודע:
היא מדויקת לחלוטין.
3. מודלים חינוכיים וקהילתיים עמוקים - שירו כולם אינה רק “חברה שמגיעה לשיר”. היא מפתחת תהליכים, סדנאות, מפגשים, בניית מדרג שירים, פיתוח קשב ולימוד הרמוניות שנעים בין מוזיקה לחוסן נפשי.
שירו כולם בבתי ספר: מסע של תלמידים אל קול משותף
כמעט אין בית ספר שהשתתף באירוע אחד של שירו כולם ולא חזר להזמין אירועים נוספים.
הסיבה פשוטה: מדובר בחוויה שמחוללת שינוי.
סדנאות השירה בבתי הספר אינן פעילות חד־פעמית. הן נבנות כרצף 2 עד 6 מפגשים שבהם התלמידים לומדים לשיר, להקשיב, להוביל ולשתף פעולה כאשר שיאה של פעילות זו הוא אירוע שירה משותפת כמופע מושקע הכולל גם קליפ לזיכרון וחוויה עוצמתית של שירה משותפת ומעצימה למאות ולפעמים אלפי תלמידים.
מורות מספרות שהערב הזה הותיר חותם עמוק על האקלים הבית־ספרי: פחות ניכור, יותר שיתופיות, יותר רגישות חברתית. “יש ילדים שטקסט לא יגיע אליהם,” מספרת יועצת חינוכית. “אבל שיר? שיר נכנס ישר ללב.”
ערבי נושא: כששירה הופכת למסע תרבותי
מעבר לאירועי שירת ההמונים והערבים האינטימיים, אחד הפורמטים הבולטים שהפכו את שירו כולם לתנועה מובילה הוא ערבי הנושא- מפגשים מוזיקליים שהם הרבה יותר מערב של שירה בציבור. אלו ערבים שנבנים סביב רעיון, אמן, תקופה או רגש, ויוצרים חוויה שמחברת בין התרבות הישראלית לבין הזיכרון האישי של כל אדם בקהל. במרכז ערבי הנושא עומד שילוב ייחודי בין שירה, סיפור והנחיה. המנחים פורשים בפני הקהל תמונה רחבה: סיפורים מאחורי הקלעים, רגעים שהובילו לכתיבת השירים, זוויות של יוצרים, אנקדוטות שאינן תמיד מוכרות לציבור, ולעיתים גם קטעי ארכיון שמרגשים מחדש.
החוויה אינה רק מוזיקלית - היא מסע בתוך התרבות הישראלית, מסע שמחייה מחדש את המוזיקה שגדלנו עליה.
ערב נוסטלגיה ישראלית - זיכרונות שמתעוררים
בערבי הנוסטלגיה הקהל מוצא את עצמו חוזר בזמן. שירים ששמענו ברדיו של ההורים, שירי תחנות רדיו ישנות, המנוני להקות צבאיות ויצירות שנכנסו ל-DNA התרבותי של כולנו. לרגע אחד, הקהל אינו רק שר - הוא נזכר מי היה, איפה גדל, מה שמע בילדותו ומה צבע את דרכו לתוך הבגרות.
המנחים משתפים סיפורים קטנים על הופעות היסטוריות, על מלחינים שלא זכו להכרה בחייהם, ועל איך שיר אחד הפך לדגל של דור. הקהל מצדו מגיב בחיוך, בצחוק, ובלא מעט דמעות. זה לא ערב שירה - זה ערב של זהות.
ערב אריק איינשטיין - האיש שהפך לפסקול של מדינה
אחד הערבים המבוקשים ביותר הוא הערב המוקדש ליצירתו של אריק איינשטיין. הערב נפתח בסיפור קצר על דמותו הצנועה והחמקמקה, נמשך בהקדמה ל"שבלול" או ל"פסק זמן", ומתקדם אל רגעים אישיים מהדרך שעשה איינשטיין יחד עם שלום חנוך, מיקי גבריאלוב ויוני רכטר.
בין שיר לשיר, הקהל שומע סיפורים על ההשראות, על מאחורי הקלעים של שירים כמו "סע לאט", “עוף גוזל”, “אני ואתה”, ועל הקשר בין איינשטיין לעולם הספורט, לקולנוע ולתרבות הפופולארית של התקופה. וכשהקהל מצטרף לשירה - החדר כולו הופך למקהלה אחת גדולה של געגוע וחום.
ערב אהבה ותקווה - רגש ישראלי גלוי
ערב נוסף שצובר תאוצה הוא ערב המוקדש לשירי אהבה, תקווה ואופטימיות. בעידן שמלא במורכבות, אנשים מחפשים מרחבים שמרימים אותם רגשית. השירים שנבחרים לערב כזה הם אינם רק “יפים” הם תומכים רגשית, מדברים על חזון, על אמונה, על האפשרות לשוב ולחלום.
הערב ממלא את האוויר באנרגיה של ביחד: אנשים מחזיקים ידיים, מביטים זה בזה ומרגישים לרגע אחד שהלב שלהם מתנגן בקצב אחד.
שירת המונים: יותר מאירוע - תופעה שמעצבת מציאות
בשנים האחרונות הפכו אירועי שירת המונים בישראל מתופעה נקודתית לתנועה תרבותית.
שירו כולם נמצאת בחזית התנועה הזו.
הערבים מאופיינים בשילוב בין:
- הנחיה מוזיקלית חמה ומקצועית
- חלוקה לקולות
- תיאום אנרגטי בין קהל ענק
- הפקה מדויקת
- וחוויה שמצליחה לגעת בכל משתתף
עשרות, מאות ולעיתים אלפי משתתפים עומדים, שרים, מחייכים, ובעיקר מרגישים שהם חלק ממשהו גדול מהם. זה לא מופע. זו התעוררות קולקטיבית.
ניר מתאר זאת כך: “כשמאות אנשים שרים ‘אני ואתה נשנה את העולם’, זה כבר לא שיר. זה רגע שבו אנשים מרגישים שהם יכולים לשנות.”
ההשפעה המנטלית: שירה כעוגן רגשי בישראל שאחרי המלחמה
ככל שהפעילות של שירו כולם התרחבה, התגלה משהו מעניין: הערבים אינם רק חוויה תרבותית, הם חוויה מנטלית.
מחקרים בעולם מצביעים על כך ששירה קבוצתית:
- מפחיתה חרדה
- מעלה תחושת שייכות
- מווסתת נשימה
- מחזקת חוסן
- ומייצרת חיבור אנושי לא שיפוטי
אבל בישראל שלאחר המלחמה, הממצא הזה קיבל משמעות חדשה. הרבה אנשים מגיעים לאירועים אחרי תקופה ארוכה של מתח, טראומה, בדידות או עומס רגשי. ובאמצע הערב משהו זז. הכתפיים יורדות. העיניים מחייכות.
הקול נפתח. “ראיתי אנשים שנכנסו כבדים ויצאו עם אנרגיה חדשה,” אומר ערן. “שירה משותפת היא מרחב שמאפשר לרגש להשתחרר בבטחה.” אחת המשתתפות תיארה זאת כך: “הערב הזה היה כמו לקחת נשימה עמוקה אחרי חודשים שלא הצלחתי לנשום.”
בין הפרט לקולקטיב: הקסם שבין השורות
למרות שמדובר באירועים גדולים, רגעי הקסם של שירו כולם הם דווקא הרגעים הקטנים: הילד שמרים את הקול בפעם הראשונה, האבא שמצטרף לשיר של ילדותו, קבוצה של עובדים שמוצאים פתאום שפה משותפת שלא קשורה לעבודה.
המנחים מספרים שהרגעים השקטים בין השירים, ההשהיות, הנשימות, ההדהודים - הם הניצוצות האמיתיים של החוויה. “שם,” אומר ניר, “נמצא הכוח שמחבר בין אנשים.”
איך שירו כולם ממשיכה לצמוח?
השילוב בין איכות הפקה, יחס אישי וערך אנושי־חברתי הפך את שירו כולם לכוח שעולה מדרגה משנה לשנה.
בכל חודש נוספים בתי ספר, יישובים וארגונים שמזמינים את הפעילות, ורובם חוזרים שוב ושוב.
כיום מועברים עשרות אירועים בחודש, לצד פיתוח תוכן חדש: ערבי נושא נוספים, מודלים חינוכיים לבתי ספר, יוזמות קהילתיות, ושיתופי פעולה עם רשויות מקומיות.
בסוף זה לא רק שיר. זה תנועה.
הסיפור של שירו כולם הוא סיפור על ישראליות חדשה־ישנה: ישראליות שמחפשת קשר, חום, משמעות ותקווה.
זו אינה תנועה של מוזיקה בלבד אלא תנועה של אנשים.
ניר וערן אומרים זאת בפשטות: “אנחנו רוצים להחזיר לאנשים את היכולת להיות יחד. השירה היא רק הכלי אבל האנשים הם הלב.” ובמציאות מורכבת, שירה משותפת אולי לא משנה את העולם ברגע , אבל היא משנה רגע בעולם של כל אחד.
וזה, כפי שנראה בשטח, מספיק כדי להצית תנועה שלמה.