בספרו החדש 'נשיאת הפכים' מתייחס הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' שביצהר, לסוגיית היחסים בין המינים וסוגיית הלהט"ב מתוך מבט תורני רוחני. על הספר ומה שמאחוריו שוחחנו עם הרב.
על שמו של הספר, מציין הרב שפירא כי מדובר בשם דו משמעי. "השם בא להגיד שאיש ואישה הפוכים אחד לשני וביחד הם צריכים להקים את הבית שאמור לשאת את ההפכים, את האיש והאישה, ולכן מלאכת חיי הנישואין מלשון נשיאה, היא מלאכה מורכבת. משמעות שנייה של השם היא שהכינוי שמכנים אנשים שאינם הולכים בדרך הטבעית, הפוכים, וצריך לשאת אותם ולהרים אותם למקום שבו הם היו לפני שהם התהפכו בו. כלומר שקודם לכן הם היו ישרים".
האם מהדברים ניתן להבין כי הנטייה הלהט"בית היא נטייה נרכשת ולא מולדת כפי שיש הסבורים? הרב שפירא משווה את הדברים לאדם עיוור שיתכן ועוורונו מגיע מלידה ויתכן שמקורו מאירוע במהלך חייו. לטעמו של הרב שפירא "הניסיון לומר שזה מולד או לא מולד, נובע בעיקר מהמקום שבו אדם מונח. מי שרוצה לתת לגיטימציה לתופעה אומר שזה מולד, ומי שלא רוצה אומר שזה נרכש. הויכוח בעיני הוא בעיקר בהבנת התהליך שגורם לכך שזה יהיה נרכש. כלומר, לפעמים זה נרכש והאדם או החברה מתדרדרים בתהליך טבעי. הספר בא לדבר על היכולת לזהות איך זה קורה באופן מדורג מתוך היגיון פנימי שגורם לאדם לעבור ממצב כזה למצב אחר".
הרב שפירא קובע כי "רוב המקרים לא קשורים למציאות מולדת. רוב השיח נובע מהתהליך הטבעי של ההתדרדרות".
על המגמה שמאחורי כתיבת הספר, אומר הרב: "עוד לפני שהספר עוזר למישהו, הוא מבקש להגיד מה התורה אומרת באופן פשוט. בהלכות שבת או הלכות בשר וחלב יש סוגיות שלמות שבהן הפוסקים והתנאים ליבנו את הדברים מכל הצדדים. לעומת זאת בסוגיות הללו היהדות דיברה באופן יחסי מעט ולכן לא פיתחו את הסוגיות בהיקף שבו הפסיכולוגיה והתורות שסביבה פיתחו. משום כך מאוד נצרך כדי להבין איך התורה מתייחסת לדברים".
הרב שפירא מעיר כי בהחלט יתכן שבבית המדרש יקומו מי שיסבירו את ההיבט התורני הלכתי באופן אחר, כפי שדרכן של מחלוקות, אך דיון עם האופן בו רואה התורה את הדברים בסוגיה זו הוא צורך. "אם רבנים ואדמו"רים מדברים על כך שזה מולד, המשמעות היא שהם צריכים להכיר את הסוגיה וללמוד אותה. הרמב"ם רואה בכך תהליך נפשי".
עוד שאלנו את הרב שפירא אם התובנות העולות שבספר מתאימות רק למי שמגיע מבית המדרש ומעולמה של תורה, או שהן יכולות לדבר אל כלל הציבור, והרב משיב כי מדובר בספר המבקש להנגיש את הסוגיה כפי שישנם המנגישים סוגיות של אהבת ה' או אמונת הייחוד, ובהיבט הסגנון, לאותם הרגילים בשפת בית המדרש יהיה קל יותר לעיין בתכני הספר והתובנות העולות ממנו. עם זאת הוא קובע כי הספר אכן מדבר לקהל רחב הרבה יותר מאשר קהל בית המדרש.
"אני לא מנסה לומר שלכולם זה יכול לעזור, אבל כשאדם נמצא במצוקה הזו, הרבה פעמים הוא לא מבין מה קורה איתו והסביבה שלו לא מבינה, והחיבור לקב"ה טבעי לכל אדם. כל אדם מרגיש שהוא לא ברא את עצמו ושיש מישהו שהוליד את הבריאה ואת המציאות. זו ראיה טבעית באדם. אדם יכול להתקשר לקב"ה דרך הלכות שבת או דרך בין אדם לחברו, והוא יכול להגיע גם דרך המצוקה הזו שמשגעת אותו, וכאשר הקשר עם הקב"ה נותן לו בהירות הוא נותן לו גם כוח לצאת מזה, להרים את עצמו דרך תורה ומצוות".
ומה באשר לאותם שאינם רואים במצבם מצוקה אלא חשים שטוב להם בנטייתם המינית? אותם הסבורים שאם קיימת מצוקה הרי שמקורה הוא יחסה של החברה לתופעה ולא תחושתו הפנימית של האדם עצמו? על כך אומר הרב שפירא כי בהחלט יתכן ואדם יחוש כך. "הרבה פעמים אדם נמצא במקום והוא רגיל אליו. ההתמודדות עם היצר היא השאלה אם היצר הוא עונג ובניית בית או מצוקה. יכול להיות אדם שבנה לעצמו חיים בתוך המסגרת הזו והוא מרגיש שהוא שלם עם עצמו, אבל באופן כללי זו מצוקה, או בגלל שלא מקבלים אותם או בגלל שהאנרגיות שלהם מופנות לקריאה שיקבלו אותם ולא לבניית בית, כפי שאני מנתח זאת. המצוקה הפנימית קיימת תמיד, והשאלה היא אם מכווינים את המצוקה והיצר לבנייה שמביאה לפרי של קשר והקמת משפחה וילדים, או שזה מבעבע החוצה ולא בונה פנימה".
עוד שאלנו את הרב שפירא מדוע יש צורך בהרחבת ההסבר סביב איסור הקשר החד מיני, איסור שלכאורה נטוע גם בטבע. האם לא די בכך שהדבר אסור? הספר, משיב הרב שפירא, משלב בין השניים, בין ההסבר הפשוט לבין זה המעמיק וחוקר עמוק יותר. "הספר מבקש להגיד שצריך להסיח את הדעת כי הדבר אסור וזה עניין פשוט. יש צד שני של המטבע, והוא שכאשר הנפש מתפתלת בתוכה והיא שומעת אמירה פשוטה זה מחמיר את הבעיה במקום לפתור את הבעיה. הרבה פעמים בגלל שהמערכת הנפשית מאוד מורכבת ומפותלת אדם ששומע את ה'אסור' זה נותן לו אנרגיה לעבור למקום האסור במקום להיות במקום המותר, וכשהוא מבין את ההתפתלות ניתן להכווין את הכוח באופן נכון יותר".
בהמשך הדברים מתייחס הרב שפירא לאמירה העולה מספרו ולפיה הקשר בין אדם לרעייתו נובע מתוך קיומו של הקשר בינו לבין בוראו כמי שמעניק תכלית ומשמעות לחייו, למשפחתו ולגידול ילדיו. "אדם רוצה להרגיש שהקשר לאשתו הוא לא רק משהו טכני שעונה למצוקה, אלא שמדובר במשהו הכי הכי שיש, שהקב"ה יגיד שהוא שמח בכך. אם הקשר הזה מבטא משהו שהקב"ה שמח בו אני יכול לשמוח בו, ואם זה רק ביטוי לדחפים זה לא מה שאני מחפש, זה לא נותן מענה למה שרציתי בעת יצירת הקשר הזוגי".
כראש ישיבת 'עוד יוסף חי' המביע את התקווה לשוב ולמקם את הישיבה במתחם קבר יוסף שבשכם, מעיר הרב שפירא בתום הדברים על "תופעה מעניינת בהקשר של יוסף הצדיק, שהוא סמל ההתמודדות עם התאווה: השנים שבהן אנחנו לא נמצאים בישיבת 'עוד יוסף חי' אלו השנים הקשות ביותר של הפרוגרס בעולם. מדובר במשהו מפתיע. לפני שהיינו שם זה לא היה חזק ועכשיו כשמדברים על חזרה לקבר נושא הפרוגרס מתחיל להירגע".