הרצח המזעזע שאירע בחנוכה תשפ"ו, בבונדיי שבאוסטרליה חייב להדליק לכל יהודי התפוצות נורה אדומה, זועקת, מהבהבת, כזו שאי-אפשר להתעלם ממנה.
דווקא במדינה שנתפסה שנים כסמל לביטחון, לשגשוג ולחיים רגועים ליהודים, נרצחו יהודים, גברים נשים וטף, ניצולי שואה ששרדו את הנורא מכל, רק משום שהיו יהודים.
זה לא היה “אירוע חריג”, ולא “תקלה מקומית”. זהו אות אזהרה חד וברור לכל יהודי התפוצות, ובעיקר לאלה החיים במדינות המערב ומשוכנעים שחייהם בטוחים, שמעמדם יציב, וש”אצלנו זה לא יכול לקרות”.
האמת כואבת, זה כבר קורה, ולא רק באוסטרליה. הנתונים מציירים תמונה עגומה ועקבית. האנטישמיות של העשור האחרון איננה תופעה שולית, והיא בוודאי איננה “רעש רקע”. היא מגמה גלובלית, מתועדת, מדידה, ובעיקר אלימה יותר מאי-פעם מאז תום מלחמת העולם השנייה.
נתוני ארגונים בינלאומיים העוסקים במעקב אחר אנטישמיות מצביעים על עליות חדות במספר האירועים האנטישמיים במדינות המערב מאז 2022-2023, לא אחוזים בודדים, אלא קפיצות דו-ספרתיות ואף תלת-ספרתיות במדינות מסוימות. מדובר לא רק בהסתה ובאיומים, אלא באלימות פיזית, בפיגועים, בהצתות ובמקרי רצח של יהודים, פשוט משום שהם יהודים.
האירוע הקשה שאירע לאחרונה בבונדיי, אזור יהודי מובהק בסידני, בעיצומם של ימי חנוכה, ממחיש אמת כואבת - אין עוד “מרחבים בטוחים”. אוסטרליה, קנדה, הולנד, צרפת, גרמניה וארצות הברית, כולן מדינות דמוקרטיות, עשירות, עם מערכות אכיפה מתקדמות, חוות עלייה מתמשכת בפגיעה ביהודים. בתי כנסת, בתי ספר, חנויות כשרות ומרכזים קהילתיים מאובטחים כיום באמצעים שהיו שמורים בעבר לשדות תעופה ולמתקנים צבאיים. זו איננה נורמליות. זהו סימן אזהרה.
הכשל איננו רק של קבוצות שוליים אלימות. הוא מערכתי. במדינות רבות הענישה על פשעים אנטישמיים מקלה, האכיפה איטית, והמסר הציבורי מהוסס. יהודים נדרשים “להיזהר”, “להצניע אירועים יהודיים”, “לא להבליט סממנים”, בעוד שהמדינה מתקשה, ולעיתים נמנעת מלהגן עליהם באופן חד-משמעי. ההיסטוריה היהודית מלמדת שכאשר אלימות כלפי יהודים הופכת לנסבלת חברתית, היא אינה נבלמת מעצמה.
ההשפעה הישירה היא כלכלית. נתונים דמוגרפיים מראים ירידה עקבית בגודל הקהילות היהודיות במספר מדינות מערביות בעשור האחרון, לצד עלייה בהגירה לישראל וליעדים אחרים הנתפסים כבטוחים יותר.
בעלי עסקים יהודים מדווחים על חרמות, על אובדן לקוחות ועל לחץ ציבורי. אנשי מקצוע- רופאים, עורכי דין, אנשי הייטק ואקדמיה, מבינים שהזהות היהודית הפכה מגורם ניטרלי לגורם סיכון בעסקיהם. הון יהודי, שבעבר היה מנוע צמיחה מרכזי בכלכלות המערב, מחפש כיום ודאות.
כאן נכנסת מדינת ישראל, לא רק כבית לאומי, אלא כפתרון רציונלי. ישראל היא כלכלה מפותחת, עם תוצר לנפש מהגבוהים באזור, מערכת פיננסית יציבה, מגזר טכנולוגי שמייצא בעשרות מיליארדי דולרים בשנה, ומערכת בריאות ואקדמיה ברמה עולמית. נתוני קליטת העלייה בעשורים האחרונים מראים שעולים ממדינות המערב משתלבים בשוק העבודה בקצב גבוה, בשיעורי תעסוקה ושכר שמעל הממוצע, ותורמים תרומה נטו להכנסות המדינה ממסים.
מעבר לכך, יש כאן פוטנציאל אסטרטגי וכלכלי, של העתקת פעילות עסקית לישראל. יותר ויותר חברות בבעלות יהודית שוקלות, ולעיתים מבצעות, העברת מרכזי ניהול, מו”פ או פעילות מסחרית לישראל, בשל שילוב ייחודי של הון אנושי, חדשנות, יציבות רגולטורית יחסית וחוסן קהילתי. עבור אנשי עסקים ומשקיעים, זו אינה רק בחירה ציונית, זו החלטה עסקית מושכלת.
לגל עלייה כזה יש גם משמעות נדל”נית ולאומית. ישראל נדרשת להיערכות רחבה של תוספת עשרות אלפי יחידות דיור, לא רק במרכז הארץ אלא בהקמת מרכזים עירוניים חדשים בגליל, בנגב וביהודה ושומרון. מדובר בהזדמנות לפיתוח מאוזן של ערים עם תעסוקה איכותית, חינוך מתקדם, תשתיות תחבורה וקהילות חזקות. זהו מהלך שיחזק את הכלכלה, את הביטחון הלאומי ואת הלכידות החברתית בעת ובעונה אחת.
הבחירה העומדת בפני יהודי התפוצות איננה תיאורטית. היא קיומית. האם להישאר במדינות שבהן הזהות היהודית הופכת שוב ושוב ליעד פוטנציאלי לפגיעה, או לשוב למדינה שבה היהודים אינם מיעוט, אלא רוב ריבוני. ההיסטוריה מלמדת שיהודים שהמתינו “עוד קצת” שילמו לעיתים מחיר כבד.
הקריאה ברורה וחד-משמעית ליהודי העולם: "בואו הביתה מיד"!!. לא מתוך פאניקה, אלא מתוך אחריות. בואו לבנות כאן במדינת ישראל חיים, משפחה, ועסקים, ולדאוג יחדיו לעתידו של העם היהודי במדינתו.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות