במהלך החנוכה רשתות התקשורת מרבות לעסוק בסיפורי גבורה הירואיים: הקרבות, הרגעים הדרמטיים, ההסתערות תחת אש והמחבלים שנוטרלו.
ללא ספק מדובר בסיפורים מעוררי השראה, אבל כמעט ולא מדברים על סיפורי גבורה שלצערנו בשנתיים האחרונות הפכו לאקטואליים מתמיד; הגבורה שמצריכה מאלפי לוחמים, עשרות מהם באורח אנוש, לקום מדי בוקר מחדש, ולהפגין גבורה בשדה קרב אחר: לא בשדה הקרב, אלא בשדות הקרב הסיזיפיים ביותר שבמסדרונות השיקום בבתי החולים, לא בהפגנת סיבולת במהלך האימון המתקדם, אלא בהפגנת סיבולת באימוני הפיזיותרפיה שדורשים תעצומות נפש שקשה לתאר.
הקרב האמיתי של אלפי הפצועים לא נגמר עם הפינוי המוסק, אלא בזירה האמיתית של מלחמת ההתשה הבלתי נגמרת במקום שנמצא הרחק מעיני התקשורת ונאומי הניצחון; בהתמודדות המנטלית והנפשית, במאות המחשבות שלא מרפות הנוגעות לעתיד המעורפל, ובכלל ההתמודדות היומיומית עם העובדה שבאבחת פגז או מקלע, חיי הקודמים אינם בנמצא עוד, ובמקומם אתה קם מדי בוקר לקרב גבורה בלתי נגמר.
ההסתכלות בפציעה בלובן העיניים ואי המוכנות להיכנע לה היא גבורת הלוחמים היומיומית. ההחלטה שכל פצוע נדרש להמשיך ולהתמודד עם העובדה שגופו מתעקש לבגוד בו. אל מול השקט המצמית של חדרי השיקום בשעות טרופות ללא שינה ומחשבות שאינן מרפות, ההבנה שאתה נזקק לעזרה כדי לבצע פעולות טריוויאליות כמקלחת או אכילה, וכעת הופכות למהמורה שנראית כבלתי ניתנת למעבר, היא גבורה שזר לא יבין את גדולתה. יש מי שאיבדו את הראייה, יש שאיבדו רגליים, ויש מי שלומדים לחיות מחדש עם מגבלות שדורשות מדי יום מחדש בחירה בין ייאוש לתקווה.
כן, כך מתבטאת על ידי אלפי פצועי ופצועות המלחמה גבורת הלב האמיתית; היכולת לגלות בך תעצומות נפש שלא האמנת שטמועות בך. גבורת הנשמה שבאה לידי ביטוי בהחלטה שלא לתת לפציעה להגדיר את גורלך, והמאבק העיקש לקום מדי בוקר מהמיטה ליום חדשה של מלחמה על החיים והשפיות, מלחמת גבורה לא נגמרת שמתחילה כל בוקר מאפס ומחדש.
הפציעה על כלל השלכותיה הפסיכולוגיות, הנפשיות וכמובן הפיזיות, כוללת בתוכה גם גרורות של זיכרונות, טראומות, ותחושה חוזרת שלעיתים הנשמה כואבת יותר מהגוף. היא ניכרת ביכולת של החייל שנפצע לבחור בחיים גם כשכל הגוף שלי זועק אחרת, להתאמן עוד שעה של פיזיותרפיה, גם כשהכאב שוחק כל חלקה טובה של צלילות המחשבה. היכולת שלא להתרסק כשאתה מביט במראה ולא מזהה את עצמך, ובכל זאת להאמין בכל מאודך שאתה עדיין שלם בעיקר בנפש פנימה, כי החלטת שאתה לא מוותר לעצמך ויהי מה. הגבורה היא לשאת על גבך את הצלקות בגאווה ולא בבושה.
לא רק להצליח להתגבר ולקום מהמיטה, אלא להצליח לצמוח מתהומות השבר, להנהיג, ולהוות השראה ולעזור לפצועים החדשים להיכנס לשדה השיקום בראש מורם. ומה שמעניק לי לאלפי פצועי המלחמה את הרוח הגבית הנפשית והמנטלית שהם כה זקוקים לה, הוא הידיעה שהמדינה לא שוכחת אותנו. המסר ברור; הפציעה אולי פגעה בגופנו, אבל לא תצליח להכריע את רוחנו. בנר שאדליק הערב ושאחריו, אתפלל גם להגברת אורות התקווה בשוחות הקרב במחלקות השיקום.
הכותב הוא רב במרכז ברקאי להכשרת רבני קהילה ורב הגרעין התורני נפצע באורח קשה במהלך היתקלות עם מחבלים בשבעה באוקטובר. מחבר המדריך "מלחמת השיקום" (הוצאת ברקאי) שמהווה מורה דרך לפצועים ובני משפחותיהם.