על רקע מראות הזוועה מסידני, כמעט נבלעה כאן פסיקת בג"ץ - הצפויה מראש, כמובן - להמשך כפייתה של היועצת המשפטית והמנהלת בפועל של הממשלה, גלי בהרב מיארה, על נבחרי הציבור, בניגוד מובהק לרצונם, ומטעמים פרוצדורליים מביכים, מהסוג שבית משפט נורמטיבי היה מתבייש להוציא מתחת ידיו.
לא נתעסק כאן יתר על המידה בפרוצדורה, ובדקדקנות על קוצו של יוד בתהליך שינוי החלטת הממשלה שנועד לפסול אותו ולהגן על מיארה, גם לא בעובדה ששלושת השופטים ה'שמרניים' חתמו כמו עדר של עיזים על הטקסט של השופט עמית, בלי למצמץ ובלי לשאול הכיצד אפשר למחוק את היסוד הכי משמעותי של דמוקרטיה בדקדוקי עניות ולבטל את משמעות קיומה של הממשלה הנבחרת.
לא נעסוק בזה משום שאנחנו יודעים טוב מאוד איזו סחורה יושבת בבג"ץ, ואין לנו כמעט שום ציפיות ממנה. בניגוד אליה, מממשלת ישראל ומחברי הכנסת, אותם אנחנו בחרנו ושלחנו לתפקיד, יש בהחלט ציפיות, והן נותרו על כנן גם עכשיו.
הדחתה של מיארה אינה עניין שאפשר להרפות ממנו והתהליך גם לא יכול להתמשך בניסיונות לרצות את הפריץ, שכמו שהסתבר, אין לו שום תוכניות להתרצות. התהליך האיטי והמוכוון משפטית שהוביל השר לוין ראוי לשבחים, אבל הוא הגיע לשלב המיצוי, עכשיו הגיע הזמן לפעולה נחרצת.
ליועצת המשפטית לממשלה יש אפס לגיטימציה לשרוד בתפקידה, אפילו יום או שעה. רוב הציבור בישראל נקעה נפשו ממנה, מהתנהלותה, מבורותה, מהאובססיות שיש לה נגד כל צעד שריח של שלטון ימין עולה ממנו. המאבקים האינסופיים בציבור החרדי, בכהונה של בן גביר, ביוזמות ביטחוניות, ברפורמת התקשורת של השר קרעי, ההגנה האוטומטית על הפצ"רית ועוד כהנה וכהנה. זהו, נמאס.
לממשלת ישראל יש שתי אפשרויות: האחת, להגיד שהמצב הנוכחי מוצא חן בעיניהם, או אז אין שום טעם להותיר אותם בתפקיד. חבל על הזמן ועל הכסף ועל המאמץ. יתכבדו נא ויעשו לביתם וישאירו את מיארה לכהן כסולטנית החדשה של מדינת ישראל. האפשרות השנייה, לשים סוף לסאגה, להחליף מנעולים, לשגר מכתב פיטורין, למנות לה מחליף ולהודיע לאבטחה שהגברת מיארה מנועה מלהיכנס למשרדי הפרקליטות, לישיבות ממשלה או לכל היבט אחר שקשור לתפקידה לשעבר.
אם אתם רוצים לנצל לפחות את השנה האחרונה לקדנציה הקשוחה הזו ולהצליח למשול, להצליח להכתיב מדיניות ימין, להצליח לשנות מן היסוד את כל הפרקטיקות העקומות שהשתרשו כאן, אין לכם שום ברירה אחרת.
כן, מפחידים אותנו עם מילת הקסם 'התנגשות רשויות'. קודם כל, התנגשות רשויות היא לא אירוע מפחיד, הדמוקרטיה הראשונה שמעבר לאוקיינוס כבר התמודדה עם כמה וכמה אירועים כאלה ולא נפגעה. שנית, בהתנגשות רשויות תנצח תמיד הרשות המבצעת - ובתנאי שתהיה נחושה יותר ותעמוד על שלה, שהרי לבית המשפט אין ארנק ואין חרב, כידוע. ושלישית ואחרונה: את התנגשות הרשויות התחילה כבר הרשות השופטת, הן בהתנהלותה המסרסת של היועמ"שית והן בפסיקותיו של בג"ץ שחדרו עמוק לתחומן של שתי הרשויות האחרות. כעת, השאלה אינה האם תהיה התנגשות כזו, אלא מי ינצח בה.