שירה חיה גוטמן היא מטפלת רגשית בתנועה ומחול, מלווה נשים בתהליכי התפתחות תודעתית מתוך תנועה קשובה, ויוצרת "נשיות מחוללת-תודעה ותנועה".
גוטמן משוחחת עם ערוץ 7 מיד לאחר הרצאה מוצלחת בפרויקט 252, המיזם המוביל לאימון לזוגיות, ופורשת משנה סדורה על הקשר המפתיע בין תנועת הגוף, ריפוי הנפש, ומציאת אהבה דווקא מתוך החושך.
הרצאתה של גוטמן עסקה בנושא "ראויה לאהבה - חיבור לערך העצמי לאור נרות החנוכה".
עבור רבות מהמשתתפות, רווקות המחפשות את דרכן אל הזוגיות, המילים שלה היוו קרן אור בתוך ערפל של בדידות וחששות.
"ההרצאה הייתה מרגשת, התגובות היו חמות ונלהבות. אמרו משפטים כמו: באת לי בול בזמן, זה היה מחמם את הלב, נתת לי אמונה. הנשים שהשתתפו קיבלו הבנה, אמונה ותקווה למציאת קשר זוגי בריא ומשמח מתוך חיבור לחלום ולהתפתחות האישית בתהליך מציאת הקשר המרכזי בחיים שלנו".
אך מה למטפלת בתנועה ולרעיונות פילוסופיים על חנוכה?
גוטמן טווה את החוטים המקשרים בין עולם הרוח לעולם הגוף והרגש. היא לוקחת את הסמלים העתיקים של החג ויוצקת לתוכם משמעות פסיכולוגית אקטואלית. "במהלך ההרצאה התייחסתי לכל מיני רכיבים שיש לחג וחיברתי אותם לאמונה ולאהבה", היא מסבירה. "נס פך השמן, זה המקום של חיבור לכוונה פנימית טהורה בעשיה שגם אם היא לא מושלמת היא מביאה תוצאות נפלאות".
הניתוח שלה למושג "נס פך השמן" הוא אולי הליבה של תפיסת עולמה הטיפולית. היא אינה רואה בו רק אירוע היסטורי, אלא מטאפורה לחיפוש הזוגיות. הנקודה שהעמקתי בה היא שגם בעשיה היומיומית שלנו וגם בחיפוש זוגיות, אנחנו ניגשים ממקומות של פחד וצורך למלא מקומות חסרים. ולצד החושך של הפחד ותודעת המחסור הזו יש אפשרות להתחבר לתהליך מציאת הזוגיות, ממקום של אור, היא אומרת בגילוי לב. החושך הזה, לדבריה, מורכב מ"פחד, רצון לפיצוי, רצון שמישהו ימלא עבורנו דברים שלא מולאו בילדות". זוהי אבחנה דקה וכואבת; הרצון בזוגיות לעיתים אינו נקי, אלא מוכתם בחסכים ישנים ובפחדים קיומיים. אך דווקא שם, בעיניים חומלות, בתוך המקומות האפלים הללו, היא מוצאת את האור.
"מצד שני, גם בתוך כל החושך הזה יש פך שמן קטן, שזו הכוונה הטהורה. שבאמת באמת, אנחנו רוצות לחיות חיים של אהבה טהורה ונאמנה, לצד הפחד שזה בלתי אפשרי, יש אמונה שאפשר לחיות חיים שיש בהם שכינה. וזה קורה רק בתוך קשר, זה קורה בשניים".
הגישה של גוטמן היא קריאה לפעולה פנימית. היא מבקשת מהמטופלות להתחבר לאמונה הבסיסית ביותר - הידיעה שהן ראויות לטוב, ראויות לאהבה. האתגר הגדול הוא לשמור על החיבור הזה ל"כוונה הטהורה" בתוך רעשי הרקע של פחדים, דפוסי חשיבה מגבילים וספקות, לא רק בדייטים, אלא גם בעבודה ובכל צומת חיים.
מעבר לפילוסופיה, גוטמן היא אשת מעשה החיה ונושמת את השטח. הקליניקה שלה היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, שם היא פוגשת ילדים והורים, נערות ונשים המתמודדים עם חרדות, דימוי עצמי נמוך דימוי גוף שלילי וקשיים חברתיים.
אולם נדמה כי התשוקה הגדולה שלה נמצאת בחיבור המחודש של נשים אל מה שהיא מכנה "הנשיות שלהן". בעולם המקדש הישגיות וכוח, גוטמן מציעה אלטרנטיבה רכה יותר, אך עוצמתית לא פחות. "זה מחבר נשים למקום רך ונוכח, להקשיב לגוף ולנפש שלהן, לתת מענה לצרכים שלהן, להשקיע ביופי שלהן, הפנימי והחיצוני, כי לכל אישה יש את היופי שלה, את הייחודיות שלה ואת האור שלה", היא מסבירה.
הביקורת שלה על התרבות המערבית העכשווית מרומזת אך ברורה: "הרבה פעמים בעשייה, בעידן שלנו יש איזה משהו שהוא מאוד זכרי, מאוד הישגי". גם אני לפעמים מוצאת את עצמי במרוץ ולומדת לעצור לנשום, לרווח ולהקשיב. כנגד המרוץ האינסופי הזה, היא מציעה את ה"התעגלות", האחווה הנשית, המנוחה והתנועה המשותפת.
הכלים שלה מגוונים - טקסי נשים במעגל החיים: החל מסדנאות הכנה לזוגיות במסגרת חינוך לחיי משפחה לשמיניסטיות ובנות מדרשה, אירועי הפרשת חלה ומסיבות חינה וליל מקווה ועד לסדנאות גיבוש לצוותי נשים בארגונים, מוסדות וקהילות ותוכניות לנשים למציאת ולטיפוח אהבה זוגית בחייהן דרך חיבור לנשיותן.
הסיפורים שהיא מביאה מהשטח מצמררים בפשטותם ובעוצמתם. היא מתארת סדנה שהעבירה לגמלאיות במרכז "שבע עלמות-מקום להתחדשות נשית" בשדרות, עיר שידעה סבל רב. אחת המשתתפות, אלמנה מזה עשרות שנים, ניגשה אליה בסוף המפגש עם עיניים דומעות. "את לא יודעת מה עשית לי", אמרה האישה לגוטמן. "הייתי באיזשהו מקום של עצבות גדולה והתנועה פשוט החזירה לי את החיות הזאת, את הרצון הזה להיות בחיבור שמח לחיים", משחזרת גוטמן בהתרגשות.
בסדנאות הכנה לזוגיות, שמיניסטיות שיתפו את גוטמן שהדרך בה העבירה את התכנים גרמו להן להתחבר לנשיות ולרצון לזוגיות ממקום של קדושה. שהתוכן והתנועה משנים תודעה. צוותי נשים במוסדות וארגונים דיברו על גיבוש מטורף, על תחושת מסוגלות, חיבור גבוה יותר בצוות, ומוטיבציה לעבוד יחד.
סיפור נוסף, אקטואלי וכואב אף יותר, מגיע מאשקלון, עיר מגוריה של גוטמן, שהייתה נתונה תחת מתקפות קשות. בעיצומה של המלחמה, כשהיא עצמה נאלצת לרוץ למקלטים, הוזמנה גוטמן להעביר פעילות הפגה לנשים. אל המפגש הגיעה אישה שהייתה שרויה בדיכאון עמוק. חברתה של אותה אישה ניגשה לגוטמן בסיום הפעילות, שהייתה למעשה מסיבת חנוכה, ואמרה לה משפט שמקפל בתוכו עולם ומלואו: "תקשיבי, כבר שלושה חודשים אני לא רואה אותה עם חיוך על הפנים. והיום אחרי המפגש איתך היא מוארת".
גוטמן מאמינה כי התנועה עושה משהו שהמילים מתקשות לעשות - היא מנערת את הקיפאון. "זה פשוט מחזיר חיות, אנרגיות ושמחה. זה נותן תקווה. התנועה בגוף מנערת את המחשבות, את הדפוסים הרגשיים ומאפשרת להעביר אוויר חדש, לנשום פנימה, וליצור ולחלום מחדש את החיים, שאנחנו רוצות לחיות".
את הראיון מסיימת גוטמן במבט אופטימי אל העתיד, ובקריאה לראות את הצעדים הקטנים כהצלחות גדולות. עבור הרווקים והרווקות, המסע לזוגיות רצוף באתגרים, אך גם ב"אורות קטנים".
ההרצאה התייקמה במסגרת פרויקט 252.
עדיין לא חברים בפרוייקט? מכאן מצטרפים>>