על רקע ההתראות לפיגועים נוספים נגד מטרות ישראליות ויהודיות ברחבי העולם, שוחחנו עם בכיר השב"כ לשעבר, יוסי אמרוסי, שבין תפקידיו היה גם מנהל ביטחון אזורי באסיה ובפסיפיק, כיום חוקר במכון משגב לביטחון לאומי.
"צריך לעשות הפרדה בין שגרירויות, שהן מוסדות רשמיים של ישראל, לבין מוסדות יהודיים אחרים כמו בתי חב"ד ומוזיאונים", אומר אמרוסי בהתייחס לדרכי ההגנה הנדרשות במוסדות ומתקנים שאינם בשטחי ישראל. "את השגרירויות והקונסוליות מאבטחים ישראלים שנשלחים כעובדי משרד החוץ לאבטחת הנציגויות. אבטחת המוסדות שאינם רשמיים קודם כל באחריות המדינה המארחת". השגרירויות רלוונטיות לאבטחת המוסדות הללו, אך לא ברמה הגבוהה של אחריות. "מי שאחראי על האבטחה במתקנים היא המשטרה המקומית וכוחות הביטחון המקומיים".
האם ניתן לסמוך על הגופים הללו שלא תמיד יודעים או לא רוצים לדעת להתמודד עם טרור? "זה מאוד מגוון. יש מדינות שלוקחות את העניין בשיא הרצינות ומבינות את האיום, ומבינות שאם יש פיגוע במדינה שלהם זה יפגע בהם ולא רק ביהודים, זה יפגע בתיירות וכו', ולכן הם מדברים איתנו ועוזרים לנו לתת מענה".
מניסיונו מספר אמרוסי כי בהיותוו קב"ט בניירובי קיבל מגורמי הביטחון המקומיים מסוקים באוויר ונגמ"שים "כי המקומיים הבינו את האיום וזייעו לנו לפעול כנגדו". לשאלתנו מסביר אמרוסי כי במקרה שכזה כוחות השיטור או הצבא נתונים למרותם של מפקדיהם הפועלים בהתאם להסכמים בין ישראל למדינה המארחת, הסכמים עליהם אחראי משרד החוץ. מנגד, ישנן מדינות שלא מבינות את השלכות האיומים הטרוריסטיים עליהן עצמן ובהתאם אינן פועלות ביעילות עם הנציגות הישראלית.
על מנגנון ההיערכות של גופים יהודיים לאירוע, מסביר אמרוסי: "באירוע כמו זה שהיה באוסטרליה, אם אני בית חב"ד שצריך לאבטח את האירוע, אני פונה למשטרה ומבקש אישורים למאבטחים משלי ומבקש תוספת שוטרים כדי לסייע באיבטוח המקום. לאחר מכן צריך להגיע למקום, ללמוד אותו, לשער את דרכי הפעולה של הטרוריסטים ולתאם לפי זה את תכנית האבטחה שכוללת מיקומי מאבטחים, מיקומי מצלמות ומגנומטרים, איך מסננים ובודקים את האוכלוסיה שמגיעה וכו'". מוסיף אמרוסי ומעיר כי במקרה זה של הטבח באוסטרליה "דווקא על הגשר שבו עמדו המחבלים היה נכון לשים מאבטח או שוטר על מנת לצפות על אזור האירוע וגם כדי למנוע את מה שקרה".
"לפעמים יש בעיה של מקצועיות ושל יכולת אבטחה, ולעמים בעיה של תפיסה. אנשים לא תופסים את מורכבות הסכנה כמו שאנחנו תופסים אותה כי הם חיים במציאות אולי יותר רגועה מזו שאנחנו חיים בה". על מנת להבהיר לפרטנרים המקומיים את הסכנה, אומר אמרוסי, נצרכת עבודה יומיומית של פגישות עם גורמי ביטחון מקומיים על מנת להסביר להם את האיומים ו"מבהירים להם שאם יש פיגוע בשדה תעופה זה לא פוגע רק בישראלים אלא בכל מערך הטיסות שלהם, ולכן יש להם אינטרס לעזור לך. בדרך כלל הם נותנים כוחות אבטחה כדי לסייע לך".
לשאלתנו אם המדינות המארחות אינן מעדיפות שכוח אבטחה יהיה מוסווה על מנת שלא תיווצר פאניקה, בעוד שאולי הישראלים מעדיפים כוח גלוי שיהווה הרתעה, אומר אמרוסי כי עלינו לזכור ש"גם כוח אבטחה מוסווה הוא חמוש, ולפעמים יש לו יותר יתרונות מכוח גלוי, גם אם אין בו את אלמנט ההרתעה. הוא יכול לפעול בצורה מהירה ויעילה יותר. דרוש שילוב בין השניים".
"אם רוצים לעשות אירוע ליל סדר בבנקוק, פונים למשטרה המקומית, מבהירים את האירוע ומבקשים את העזרה שלהם. במקומות כמו בית חב"ד שהפעילות בהם שגרתית והאירועים במועדים ספציפיים, השגרה היא האויב הגדול של המאובטח והיא ידידתו של המפגע שלומד את השגרה של הנפגע כדי לתכנן את הפיגוע, וכדי לסכל זאת כלי מרכזי הוא שבירת שגרה ולא לפעול בכל שנה אותו דבר".
עוד מציין אמרוסי את חשיבות סוגיית הפרסום: "אם אתה עושה אירועים צריך לדעת איפה מפרסמים, לא בשלטי חוצות כדי שלא כל העולם יידע שבבית כנסת מסוים יתקיים אירוע כזה או אחר, אלא בקבוצות ווטסאפ סגורות לאנשים שבאמת מוזמנים כדי לצמצם את המידע שהאויב מחפש".
האם ניתן בעידן הנוכחי לבלום דליפת מידע על אירועים יהודיים המוניים ממי שמחפש את המידע הזה? "נקודת המוצא שלי כאיש אבטחה ומודיעין לשעבר, היא שהפיגוע יכול להתרחש בכל מקום ובכל זמן. אין מאה אחוז אבטחה, ולכן צריך לעשות את המקסימום. לא לפרסם בפייסבוק אלא לשלוח את ההזמנה לקבוצת האנשים שאותה רוצים להזמין לאירוע, להגיע לטלפון הישיר שלהם, לשם הרבה יותר קשה לחדור, גם אם זה לא בלתי אפשרי".
בהתייחס לאוסטרליה והביקורת המוטחת במערכת האכיפה והממשל שם לאחר הטבח, אומר אמרוסי כי "ניתן להבין שאם במהלך השנה האחרונה ממשלת אוסטרליה הכירה במדינה פלשתינית, אם שרפו דלתות של בית כנסת, שרפו גן ילדים שמזוהה עם הקהילה היהודית, משרד התפוצות מוציא דו"ח על חצי מיליון פוסטים אנטישמיים בסידני, כשזה קיים הפוטנציאל לפגיעה גדול יותר כשהמפגע מבין שהמדינה פחות פועלת נגדם. יש בכל יום ראשון הפגנות ברחבי אוסטרליה והמשטרה המקומית לא עושה די כדי לצמצם ולעצור את האירוע או להזהיר את מי שמנהלים את האירועים האלה. זה אירוע שצריך להתמודד אתו".