הסרטונים שפרסם דובר צה"ל לפני כשבוע, של ששת אחינו ואחיותינו החטופים; הירש גולדברג־פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת השם יקום דמם, מדליקים נרות חנוכה בעומק של כארבעים מטרים מתחת לאדמה, האיר את נרות החג השנה בגוון מיוחד ועמוק.
אימו של הירש גולדברג־פולין פרסמה תמונת חנוכייה עשויה כוסות נייר, כמו זו שמופיעה בסרטון וכתבה בעמוד לזכרו: "יש לי הרבה חנוכיות יפות, יקרות ובעלות ערך סנטימנטלי. אבל כך אדליק חנוכייה במשך כל חגי חנוכה שנשארו לי בעולם הזה".
אם סיפור ההדלקה הזה, של ששת החטופים, היה מסופר כסיפור חסידי, בטח היה בו אדמו"ר שאומר לחסידיו שלא יתפעלו מאווירת הרוממות בהדלקתו שלו, כי בשעה זאת ממש, בשמיים, יש רעש גדול ונורא מהדלקת נרות אחרת. הדלקת נרות חנוכה שמתקיימת עמוק עמוק מתחת לאדמה, אל מול עיניהם המשתאות של מרצחי חמאס הארורים.
בטח היה אומר לחסידיו: "כזאת הדלקה לא הייתה מעולם, מיום שנברא העולם ועד לשעה זאת". כל מלאכי השרת התקבצו להסתכל באותה שעה במחזה הזה, של האור הגנוז במעבי האדמה, בוקע ומצליח להאיר את החושך שאין חשוך ממנו. והקדוש ברוך הוא אומר לצבא מרום: "חזו חזו בניי חביביי, המסתלקים מהצער שלהם ועוסקים בשמחה שלי".
קו ישיר נמתח ממנהרות חמאס האפלות לשנאה התהומית ליהודים שהתפרצה השבוע שוב ברצח המזעזע במסיבת החנוכה בסידני אוסטרליה. רבים דיברו השבוע על האנטישמיות הגואה בעולם, אך איך כתב בעבר ד"ר דניאל שליט:
"אנטישמיות... כמה עלוב, דליל ומימי הוא מושג זה. מיסודו שימש להסוואה ולטשטוש. יוצריו והוגיו התכוונו כמובן לשנאת־ישראל 'נטו', אבל יוצרי המושג 'אנטישימיות' - ברצונם להעטות על השנאה הוותיקה מעטה 'הגותי' 'עקרוני', בראו להם הפשטה: ה'שמיות'. המושג המופשט הוא יותר מכובד, יותר 'מדעי'..." ("שיחות פנים" עמ' 10).
חג של בית מקדש
יש שהסרטונים ממעבי אדמת עזה שימשו להם איל ניגוח נוסף כלפי מי שלדעתם אשמים בעקיפין במותם של קדושים אלה שנרצחו על שום היותם יהודים. אך כפי שאמרה השבוע בתוכנית "הפטריוטים" העיתונאית עירית לינור, זוהי החמצה של האירוע המשמעותי שנחשף בסרטונים הללו:
"גדלתי כילדה חילונית. חנוכה היה חג הסופגניות והנרות. זה לא היה חג של בית המקדש. ואבא שלי זכרונו לברכה נפטר לפני שלוש שנים בנר ראשון של חנוכה... מבחינתי נוסף עוד ממד לחנוכה. תמיד אהבתי את החג הזה כי כולם אוהבים את חנוכה, ועכשיו עוד יותר".
"אחרי שראיתי את השישה חטופים שלנו מדליקים נרות, כל הקדושה של החג, שפספסתי אותה בחינוך החילוני שלי, כשראיתי את זה, עלה שוב העניין של בית המקדש... אני אומרת, אם (כאן נקבה בשמות המנגחים באמצעות הסרטון), כשהם רואים את הסרטון הזה, אז מה שיש להם זה עוד הערה על 'מפקיר החטופים', על נתניהו, במקום לראות את מה שמתואר בשיר 'ירדה השבת על בקעת גינוסר', 'נשמת עבריות נאצלת', אם הם פספסו את נשמת העבריות הנאצלת, בשביל להגיד עוד איזה הערה קטנונית ושקרית ו'עלילת דמית', שהם אמרו במשך שנתיים כבר, על נתניהו - חבל לי עליהם..."
לטובת מי שלא מכיר את השיר ששימש השראה לדבריה של לינור, מצורף רקע היסטורי קצר מוויקיפדיה: "'ירדה השבת' הוא שיר עברי מאת יהושע רבינוב, שהולחן בשנות הארבעים על ידי מלחין הזמר העברי דוד זהבי. השיר מזוהה עם התנועה הקיבוצית, ובקיבוצים רבים היה מושר מדי שבת".
אלה מילות הבית הראשון של השיר:"יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר, וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ. וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת. תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם, קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת".
וכך מסתיים השיר: "הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר. וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת. וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת".
להאיר מתוך חשיכה
השבוע, בנר שלישי של חנוכה ימלאו שש־עשרה שנים להסתלקותו של הרב רפאל משה לוריא זצ"ל (תרצ"ז - כ"ז בכסלו תש"ע), מחבר סדרת הספרים המופלאה "בית גנזי" על התורה והמועדים. הרב לוריא היה חסיד סלונים, צדיק ומקובל שכל מי שנחשף לחיבוריו לא יכול שלא להתפעל מעומק ההיקף והחדשנות שבהם. בחריפותו הייחודית השכיל לאחד בין החלק הנגלה של התורה - ההלכה, לבין החלק הסודי של התורה, נשמת התורה - האגדה והקבלה.
שנתיים בדיוק לפני הסתלקותו, בליל נר שלישי של חנוכה אמר לנכדו שמי שמשיג את סוד הארת נר חנוכה יכול להסתלק מהעולם מרוב דבקות. את חייו סיים בדרכו לתפילת ותיקין בכותל המערבי, כפי שעשה עשרות בשנים.
באחד הדרושים בספרו לחנוכה כתב הרב לוריא על היחס בין נרות השבת לנרות חנוכה: "וזה אפוא ההמשכה של נר חנוכה מנר המנורה במקדש שזה ממשיך אור על הלילה כיום יאיר, ועל ידי זה נעשה יום טוב בהלל והודאה, ולכן אמרו בספרים הקדושים שמנר חנוכה צריך האדם לקחת אורה להמשך הלילות בכל השנה, להאיר מתוך חשיכה".
"גם יש להוסיף שמצד נס המלחמה נעשה גם כן יום טוב, אך זה כמו חג ושבת למעלה מעשרה, אבל לעשות חג גם למטה מעשרה זה נעשה רק על ידי נר חנוכה למטה מעשרה וזה אפוא השלמת החג המיוחד שגם למטה מעשרה מאיר אור החג..."
ובמקום אחר כתב: "ונראה שזהו החילוק בין נר שבת לנר חנוכה שהוא מדליק מחוץ לבית, מורה על מקום הקליפות והרע ובו תרמוש כל חיתו יער (על פי תהלים קד, כ)..."
אור נרות השבת מסמל את הקשר העמוק של ישראל לאביהם שבשמיים, שמתבטא בהתעלותם מעל כל ענייני העולם הזה. מתוך ההארה המיוחדת והעליונה הזאת, מאירים נרות החנוכה גם למטה למטה, בעומק מעבי האדמה, את החושך וההסתר, הרוע והפירוד. כי כל הניסיונות, מבית ומחוץ, לכבות את אור נשמת העבריות הנאצלת, לא יצלחו.
"שמנר חנוכה צריך האדם לקחת אורה להמשך הלילות בכל השנה, להאיר מתוך חשיכה".
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר