זמן קצר לאחר שעלתה לישראל מאירופה, הכירה סילביה את בן זוגה, אך חיי הנישואין הובילו אותה למסע טעון של התמודדות עם שאלות של זהות, דת ומשפחה.
לאחר שנים של חיים בכפר שבו נאסר על ילדיה לציין חגים יהודיים, ובצל עימותים מתמשכים עם בעלה לשעבר על רקע מוצאה, החליטה לעזוב לבדה, ללא גב כלכלי או משפחתי. מאז היא נאבקת על משמורת ילדיה, תוך ניסיון להעניק להן חינוך יהודי ותחושת שייכות שנמנעו מהן במשך שנים.
סילביה (שם בדוי), נולדה באחת ממדינות אירופה, לאם יהודייה ואב גוי. זמן קצר לאחר שדרכה בישראל לראשונה היא הכירה בחור מוסלמי משכיל ואמיד, נשאה לו והזוג התגורר בעיר מעורבת בצפון הארץ. לאחר תקופה הודיע לה כי אימו חשה ברע וביקש לעבור לכפר, לכאורה לצורך סיוע זמני, אך המעבר הפך למציאות קבועה. במהלך החיים בכפר גברו המתח והעימותים, בעיקר סביב החגים והחינוך.
לאורך שנות הזוגיות בעלה חוזר ומטיח בה שאינה יהודייה, בשל מוצאו של אביה, אך היא הייתה משיבה לו כי יהדותה נקבעה בשל יהדותה של אימה. כמו כן, באירועים שבהם חג הקורבן חל באותו יום של יום כיפור דרש האב שהילדים ישהו עמו, בעוד האם ביקשה להעניק להן חשיפה בסיסית לאווירה יהודית. כמובן שעל ילדיה נאסר לציין את יום העצמאות וכן חגים יהודים נוספים.
לאחר תקופה ממושכת הבינה סילביה כי גם היא וגם ילדיה מתרחקות לחלוטין מהזהות היהודית שלהן, והיא החליטה לעזוב את בעלה ואת הכפר בסיוע ארגון יד לאחים. כיום, מאז עזיבתה מלווה אותה משפחה דתית, כחלק מהמעטפת שמעניק הארגון, אצלה היא מתארחת בחגים ומקבלת תמיכה רגשית וקהילתית. כיום, סילביה מתמקדת בהענקת חינוך יהודי יציב ומשמעותי לילדיה.
על אף היעדר תמיכה משפחתית, יתמותה ומצבה הכלכלי המורכב, הצליחה לצאת ולבנות מחדש את חייה. במקביל ניהלה סילביה מאבק משפטי ארוך על משמורת ילדיה מול בעלה לשעבר, שנהנה ממשפחה גדולה ומשאבים כלכליים נרחבים. על אף הפערים הבולטים, הצליחה לעמוד בלחצים בסיוע ארגון יד לאחים שמלווה אותה מאז היצאה מהכפר.
"הדלקת נר החנוכה הוא ניצחון קטן, אבל המאבק של סילביה על היהדות של ילדיה עוד רחוק מלהסתיים", מדגישים בארגון יד לאחים. "אומנם היא עושה כל מאמץ לבנות לילדיה זהות יהודית, אך כפי שהיה אצלה ומקרים רבים, הבלבול בזהות היהודית עלול ליצור משברים נוספים בעתיד. יחד עם העו"סית המלווה את המשפחה, נמשיך להעניק לאם כל עזרה כדי להוביל את ילידיה לחיק היהדות".