פרשת השבוע, מקץ, פותחת בסיפור שני החלומות של פרעה, שהיחיד המצליח לפתור אותם הוא יוסף, האסיר העברי בעל החלומות בעצמו, שפתר את חלומות שרי המשקים והאופים שנתיים לפני כן.
אחת הקושיות הקשות בפרשה, היא התגובה של פרעה לפיתרון של יוסף. פרעה זימן אליו את כל חרטומיו וחכמיו, "ואין פותר אותם לפרעה". באותם רגעים נזכר שר המשקים ביוסף שפתר לו את חלומו שלו בבית הסוהר. יוסף פותר לפרעה את חלומו ואף נותן לו פתרון לבעיה שנגלתה בחלומו.
דברי יוסף מוצאים חן "בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו". עד שהוא אומר "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו". למה? למה הוא כל כך מאמין בפתרון של יוסף, שרק בעוד חמש שנים נדע בכלל אם צדק?
התשובה מצויה בפסוק בתהילים שאנו אומרים בכל יום חמישי בשיר של יום: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת - לא ידעתי אשמע!" (תהילים פא, ו).
נשים לב להבדל שבין חלום פרעה, לתיאור של החלום. הפסוק הראשון הפרשה מספר "וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר". אבל ליוסף הוא מספר משהו אחר לחלוטין (פס' י"ז): "בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר". ויוסף מגיב מיד: שפת - לא ידעתי אשמע! אתה, אדוני, לא חלמת שאתה עומד על שפת היאור. אתה חלמת שאתה עומד על היאור.
פרעה ראה שיוסף יודע לא רק את פתרון החלום - הוא יודע את החלום בדיוק. לכן ברור לפרעה שיוסף אכן שואב את כוחו מהקב"ה.
לא מעט שירים על חלומות כתבו המשוררים והפזמונאים העבריים במרוצת הדורות. רחל המשוררת כותבת על הכנרת בשנת 1927: "הוי כינרת שלי ההיית או חלמתי חלום". יונתן גפן חלם על נטשה ופייר בשנת 1969: "חלמתי חלום על דנובה, על השלג נטשה ופייר". תרצה אתר כתבה לחדוה ודוד שחלמו על נעמי-1970 "כלי נשיפה ומיתרים סובבים בחלומי שרים שירי תהילה לך".
עוזי חיטמן חלם על השלום בשנת 1977, אחרי ביקור הנשיא סאדאת בישראל: "אלוהים שלי, רציתי שתדע חלום שחלמתי בלילה במיטה". שייקה פייקוב חלם שיהיה כאן טוב ב-1979: "חלום אני חלמתי בעזרת האל, עוד יהיה טוב בארץ ישראל". אהוד מנור כותב לשלמה יידוב שחולם בספרדית 1988: "זאת שפה נהדרת, לא תהיה לי אחרת אך בלילה, בלילה אני חולם עוד בספרדית" וכמובן חנן בן ארי שכתב ושר בשנת 2022 את "חולם כמו יוסף": וגם אני חולם כמו יוסף, כן גם אותי זרקו לבור..."
ועוד ועוד.
אנחנו העדפנו לספר על שירים שיש מאחוריהם סיפור מעניין.
יש לי חלום - יהורם גאון שר שיר של יחיאל מוהר - 1969
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי
ישׁ לִי חֲלוֹם
וְהוּא מַמָּשׁ יוֹתֵר מִכָּל מַמָּשׁ
יֵשׁ לִי חֲלוֹם
וְהוּא עַתִּיק מְאֹד וְגַם חָדָשׁ
יָבוֹא הַיּוֹם
בְּהִיר מִשֶׁמֶשׁ וּמָתוֹק מִדְּבַשׁ
יֵשׁ לִי חֲלוֹם
יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
הָרִים כְּחֲלִים אֶל עֵמֶק וְאֶל יָם
וְשִׁיר פִּתְאֹם
יָשִׁירוּ יְלָדִים מֵעַם אֶל עַם
וְלֹא בַּחֲלוֹם
יִגַּע שִׁירָם בְּלֵב כָּל הָעוֹלָם
יֵשׁ לִי חֲלוֹם
יֵשׁ לִי חֲלוֹם
אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי בִּירוּשָׁה מֵאֵת אָבִי
מִכָּל תְּהוֹם
יִדַע לִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו וּלְהַמְרִיא
מגַּיְא אָיוֹם
עָלָה צָחוֹר מִמָּוֶת וּמִשְׁבִי
ישׁ לִי חֲלוֹם
יֵשׁ לִי חֲלוֹם
עָצוּר כְּמַעְיָן בְּלֵב הָהָר
זֶה הַמָּקוֹם
מִכָּאן יִפְרֹץ וְיַעֲלֶה וְאַף יִגְבַּר
ושִׁיר שָׁלוֹם
יִפַּח מִסֶלַע זֶה אֶל כָּל אֲתָר
ישׁ לִי חֲלוֹם
את השיר כתב המשורר יחיאל מוהר בהשראת נאומו המפורסם של המנהיג האפרו-אמריקאי, חתן פרס נובל לשלום (1963) הכומר האמריקני, ד"ר מרטין לותר קינג, הפותח במילים "יש לי חלום".
מרטין לותר קינג נשא את הנאום ב-בשנת 1963 במסגרת "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות", ובו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה של הכושים ובני המיעוטים בארצות הברית. 5 שנים אחר כך באפריל 1968, נרצח לותר קינג על-ידי מתנקש לבן.
היה זה השיר האחרון שכתב הצמד מוהר-וילנסקי. מספר על כך יהורם גאון בספרו 'אמצע הדרך':
"שיר זה נולד בצורה מיוחדת. עשיתי תוכנית יחיד שנכתבה על ידי משה וילנסקי. מוהר נתבקש לתרום גם הוא מפרי עטו לתוכנית הזו. הוא סיפר שיש רעיון שמנקר במוחו זמן רב, ואולי הגיעה העת להוציאו
לפועל. הרעיון היה להשתמש ולאמץ את היסודות בנאומו המפורסם ביותר של מרתין לותר קינג, המנהיג הכושי הנודע. הנאום החשוב הפותח במשפט I HAVE A DREAM.
"הרעיון מצא חן בעיני, וחיכיתי לשיר הזה ההולך להיות שיר על עולם חדש של יושר, ועל ילדים שנולדים לתוך מציאות צודקת יותר. למרבה הצער נפטר מוהר באותו שבוע, וחשבתי שהשיר על מרתין לותר קינג ירד עימו לקבר.
"בסופו של אותו שבוע צלצל אלי המלחין משה וילנסקי ובפיו בשורה מהולה בעצב: "השיר יש לי חלום הגיע בדואר". הבינותי שהמכתב היה בדרכו אלי כאשר מחברו כבר היה בדרכו לגן העדן.
"האיש שהבטיח - קיים".
חלומות - רוחמה רז - 1979
מילים: רחל שפירא
לחן: יאיר קלינגר
חֲלוֹמוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל
הֵם שַׁלְהָבוֹת נִרְעָדוֹת,
לֹא יָכוֹל כָּל הַחֹשֶׁךְ
לְכַבּוֹת.
עַל מַצַּע הַשַּׁלֶּכֶת
הַחֲלוֹמוֹת מְלַחֲשִׁים.
רַק פְּרָחִים מְיֻבָּשִׁים
דּוֹהִים בֵּין הַדַּפִּים.
אַל תָּסֵב אֶת פָּנֶיךָ
אַתָּה מָלֵא דְּבָרִים כְּמוּסִים,
אַל תָּגִיף אֶת הַתְּרִיסִים
חַפֵּשׂ בֵּין הַמִּלִּים.
שִׁיר בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ
נִרְקָם בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ,
הֵן תִּקַּח וּתְאַמֵּץ אוֹתוֹ
אֶל לְבָבְךָ.
חֲלוֹמוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל הֵם שַׁלְהָבוֹת.
הלחן לשיר "חלומות" נולד בכלל בצרפת.
בשנת 1976 הלחין יאיר קלינגר את השיר השיר "IIs sont partis de la ville" (בתרגום חופשי: "הם עזבו את העיר") של הזמרת הצרפתייה ניקול ריו.
כעבור שנתיים מכר המו"ל של קלינגר את הלחן ללהקה בריטית, ללא ידיעתו של המלחין, שגילה את העניין במקרה ופתח בהליך משפטי נגד הלהקה. בינתיים שמעו את השיר הצרפתי רוחמה רז או מנהלה האומנותי גברי מזור (יש ביניהם מחלוקת בעניין). בכל מקרה, הלחן הגיע לרחל שפירא שכתבה את "חלומות", רוחמה הקליטה בשנת 1979 והשיר הפך ללהיט ענק ועל זמני.
רוחמה רז סיפרה לרוני טוביה על השיר: "לפני שאמי ז"ל נפטרה שהיתי עימה בבית החולים מספר ימים לפני לכתה. ובלילה שלם ניסיתי להקל על סבלה. היא חלתה במחלה קשה וקיבלה תרופות שגרמו לה להיות אפאטית. רציתי ללטף אותה והיא ביקשה שאשיר לה את השיר "חלומות" שיר שהיא כל כך אהבה שיר שיעזור לה לבכות על מרים אחותי, עליה התאבלה. והיא רצתה להיפרד מביתה כמה ימים לפני שהיא הולכת לעולמה. כאשר שרתי לה את השיר פתאום זלגו הדמעות מעיניה והצלחתי לגרום לה לבכות. וכל כך התרגשתי כי זה שיר שבעצם נכתב עבורי, והנה הבנתי שהשיר הוא לא רק שלי והוא הופך להיות נחלת הכלל".
על השאלה מה הפך את השיר ללהיט משיב המלחין יאיר קלינגר: "יש שירים שאי אפשר להסביר את הגורל שלהם, למה שירים מסויימים כן התרוממו ואחרים לא הצליחו. במקרה הזה, יש את הטקסט של רחל שפירא והלחן, שמשך את האוזן והקהל אהב, ביחד עם הביצוע היפהפה של רוחמה".
חלום שולמית - מתוך האופרה "שולמית" - 1957
מילים: יחיאל מוהר
לחן: אברהם גולדפאדן (הלחן ל"צימוקים ושקדים")
פָּרְחָה הַצִּפּוֹר עַל כְּנַף גַּעְגּוּעַ
קָרָא הַמִּדְבָּר לָהּ וַתַּעַן הוֹמָה
אַבְנֵי הַבַּזֶּלֶת, אִמְרוּ לָהּ מַדּוּעַ
לֹא יְאַסְּפֶנָּה בְּחִיר חֲלוֹמָהּ?
חֲלוֹמִי, חֲלוֹמִי - הֲיִתְגַּשֵּׁם?
עֲלוּמַי, עֲלוּמַי - לְמִי אֶתְּנֵם?
מִי יִשְּׂאֵנִי אֵלֶיךָ?
מִי יִאָיר אֶת לֵילִי?
בּוֹשְׁשוּ פְּעָמֶיךָ
אָנָּא הוֹשִׁיעָה, אֵלִי!
בּוֹאָה, בּוֹאָה, דּוֹדִי!
עַל פִּי הַבְּאֵר צָנְחַָה לָהּ צָנוֹחַ
שְׁבוּרַת כְּנָפַיִם צִפּוֹר עֲזוּבָה.
עַל שַׁיִת וָסֶלַע עִם בֶּכֶה הָאוֹחַ
תַּחְלֹם חֲלוֹמָהּ עַל דּוֹדָהּ, אֲהוּבָהּ
את האופרטה היידית שולמית כתב המחזאי אברהם גולדפדן בשנת 1880. גולדפדן התבסס על הפואמה "חולדה ובור" מאת אליהו מרדכי וֶרבֶּל', המבוססת על האגדה התלמודית "חולדה ובור". הסיפור מתמקד בשולמית, בתו היפה של מנהיג השבט, שמתאהבת באבשלום, נסיך יפה תואר שמציל אותה אחרי שנפלה לבאר. הם נשבעים להינשא, אך רחוקה הדרך לאושר: בדרך הוא עוד יינשא לנסיכה אביגיל, יאבד את שני ילדיו ובסוף יתאחד עם שולמית.
את הגרסה העברית ל"שולמית", שהוא למעשה המחזמר העברי הראשון שהועלה בארץ כתב הסופר יגאל מוסינזון, והיא הועלתה בתל אביב בשנת 1957 בתיאטרון "דו רה מי" שהקים הבמאי ג'ורג' ואל. המחזמר שהועלה בבית ציוני אמריקה ובאמפיתיאטרון רמת גן, הצטיין בתפאורה מרהיבה, השתתפו בו גם רקדנים ומקהלה ותזמורת בניצוחו של וילנסקי שגם הלחין, ויחיאל מוהר כתב פזמונים.
לצד השחקנים רחל אטאס, אברהם וילקומירסקי , מישה נתן, משה ברנט, יצחק עמנואל ויעקב אבא, כיכבה בתפקיד הראשי שושנה דמארי. למרות הביקורת המפרגנת, ההצגה לא האריכה ימים: התיאטרון נסגר לאחר מספר חודשים בודדים, והזמר העברי התעשר בכמה שירים בביצוע שושנה דמארי: אנחנו הרועים, דודי יבוא מן ההרים, חמור שבעולם ועוד.
עד כאן שירים על חלומות, בעקבות פרשת השבוע. בתפילה שנמשיך לחלום ולהגשים. חג אורים שמח!