עשרות תחנות דלק פיראטיות פועלות בפזורה הבדואית, 59 מהן הוקמו רק לאחרונה. כך קובע דו"ח חדש של תנועת "רגבים".
על המשמעות הכלכלית, הסביבתית והבטיחותית של התופעה, שאינה זוכה לצעדי אכיפה אפקטיביים, שוחחנו עם יהודה קפאח, רכז אזור הדרום בתנועה.
מספרן המדויק של התחנות הפיראטיות אינו ידוע במדויק, מאחר שחדשות צצות ופורחות באופן קבוע, אך לדברי קפאח מדובר ביותר מתשעים תחנות כאלה. "העבריינים לא שוקטים על השמרים, ובמקום שבו הם יכולים להרוויח כסף הם ימשיכו", הוא אומר, ומדגיש כי לא מדובר רק בתחנות הממוקמות בפזורה הבדואית, אלא גם בערים המרכזיות, כדוגמת לקייה, רהט וחורה, שם ניתן למצוא בצדי הדרכים שלטי ענק המפנים אל התחנות.
"דו"ח מבקר המדינה דיבר על נזקים של ארבע מאות מיליון שקל בשנה מאובדן הכנסות ממיסים. זה כנראה עלה מאז, כי מספר התחנות עלה", אומר קפאח בהתייחס לנזק הכלכלי שמאחורי התופעה, ומוסיף התייחסות לנזק הבטיחותי הנובע מתחנות שאינן עומדות בתקן הכרחי, ובהן כלי רכב יכולים להתפוצץ או להתלקח ולסכן את המשתמשים והעוברים בסביבה. לבד מכך הוא מזכיר את הפגיעה הקשה בטבע, כאשר בהיעדר פיקוח המותאם לחוק, הדלק מחלחל למי התהום ופוגע בנחלים ובטבע.
לשאלתנו אודות איכות הדלקים בתחנות הללו מציין קפאח כי איכות הדלקים בתחנות הפיראטיות אינה בהכרח פחותה, שכן מדובר לא פעם בדלקים שנגנבו מתחנות דלק, מבסיסי צה"ל וממכליות היורדות דרומה. בפזורה הבדואית מכירים היטב את התחנות שבהן האיכות ירודה, בשל מים שעורבבו בדלק, וממעטים להשתמש בהן על מנת שלא לפגוע בכלי הרכב.
קפאח מוסיף ומספר כי הדרכים להשגת דלקים מגוונות, והדרך הפשוטה ביותר היא באמצעות קבלנים או חקלאים שמקבלים אישור להחזיק כמות סולר גבוהה לטובת הכלים ההנדסיים שברשותם. כך קורה שקבלן המקבל אישור להחזיק עשרה קוב בחודש משתמש בכמות פחותה, ומוכר את השאר בתחנת דלק פיראטית שהוא מקים לעצמו.
על מנת להיאבק בתופעה, אומר קפאח, יש לגייס גופי אכיפה משולבים של משרד האנרגיה, המשטרה, רשות המיסים וגורמים רלוונטיים נוספים. איתור תחנות הדלק הוא המשימה הקלה מכולן. האתגר המורכב יותר הוא ההתחקות אחר המערכת המסועפת שמביאה את הדלקים, משנעת אותם ומעבירה אותם הלאה. טיפול שיביא לתוצאות בהיבט זה מחייב החלטה אסטרטגית שלטונית.
באשר לכך מציין קפאח כי פעולות אכן נעשות, אך הן עדיין טיפה בים, כהגדרתו, שכן הנגב פרוץ ומלא בעבירות שונות ורבות המחייבות צעדי אכיפה. "עד לפני שנתיים או שלוש לא הייתה אכיפה מול הבנייה הבלתי חוקית, כי זה עניין של החלטה. גם מול התחנות הפיראטיות צריכה להתקבל החלטה, שבעקבותיה יוקצו משאבים ושוטרים. פנינו לרשויות בדרישה לפעול נגד אותן תחנות דלק פיראטיות. זה לא קורה, כי יש הרבה מפגעים בנגב שהמדינה מנסה להתמודד איתם, ועדיין לא הגיעו לנושא של תחנות הדלק". קפאח מדגיש כי ארגונו מתכוון להמשיך ולפעול מול כל גורם רלוונטי על מנת להביא לטיפול ואכיפה מתחייבים.
בהתייחס לצעדי האכיפה הנדרשים מדגיש קפאח בדבריו כי הצעד הראשון והנדרש הוא היכרות עם מספרי האמת. בהקשר זה הוא מציין כי בשנת 2015 הופק דו"ח דומה מטעם ארגון רגבים. השר דאז, אלי ישי, דרש טיפול מיידי, וגורמי האכיפה דיווחו על 24 תחנות פיראטיות, בעוד שמספרי האמת אז היו מעל שבעים.
עוד הוא מציין את הצורך בהכבדת היד הכלכלית על העבריינים שנתפסים. לפי שעה הענישה מינורית, מגיעה לאחר שלבים ארוכים של הוכחות ומשפט, ומשום כך אינה מרתיעה, בשל הכסף הגדול שמסתתר מאחורי התופעה. עם כל זאת הוא מדגיש כי במשרדי הממשלה הרלוונטיים, משרדו של השר בן גביר ומשרדו של השר שקלי, האחראי על המגזר הבדואי, יש אוזן קשבת לממצאים המוצגים בפניהם. "יש מגמות של שינוי בשטח, אבל חייבים לדאוג שזה ימשיך, יתגבר, והחוק והמשילות יחזרו לנגב".