עשרה מבוגרי ישיבת קריית ארבע נפלו במלחמת חרבות ברזל. עבור ראש הישיבה, הרב אבינועם הורוביץ, מדובר בכאב אישי וישיבתי עמוק - אך גם בהזדמנות להמשיך לחנך לדבקות ולשליחות.

"על כל אחד מהחיילים היקרים אני יכול לספר שעות", סיפר הרב הורוביץ בפודקאסט של ערוץ 7. "אלעד פינגהורט ממחזור י"א היה ביום העצמאות ליד מלכיה, הכין מנגל, שמע טיל מתקרב ויצא לרוץ כדי להזהיר חיילים. הוא נפגע ישירות, נשרף כולו. לא נשאר הרבה מה לקבור. משפחה של גיבורים באופן שלא יתואר".

עוד הוא מזכיר את דוד מאיר, שנטש את הבית ויצא לבארי להציל חיים, ואת יונתן אלעזרי שלחם באופקים והציל מאות. "ההורים שלהם גיבורים. כל אחד מהם אומר: אם היה בא לשאול - היינו שולחים אותו שוב. הנשים אומרות: אנחנו היינו שולחות אותו חזרה. רואים אצל מי הם גדלו - כל אחד גיבור גדול".

לדבריו, הקשר לצבא נטוע עמוק בתרבות הישיבה: "אנחנו עוסקים הרבה בנושא הצבאי - להגן על המדינה בדרכו של דוד המלך. יש אצלנו 100 אחוזי גיוס, 97 אחוזים לקרבי. לא מזלזל ביחידות עורפיות, אבל בסופו של דבר מסירות הנפש הגדולה ביותר היא בקרבי. אלף לוחמים שלנו השתתפו במלחמה האחרונה - גם בגיל מבוגר. בלוויה של לוחם בן 40 היו שמונה לוחמים נוספים מאותו מחזור".

מעבר לעיסוק הביטחוני, הרב הורוביץ מעלה בפודקאסט גם את אחת הסוגיות הבוערות במערכת החינוך הדתי־לאומי: המחסור החריף במורים ובמחנכים.

"זו בעיה כלל-ישראלית", הוא אומר, "מעטים מאוד הולכים היום לשדה החינוך. כשאנחנו גדלנו במרכז הרב - לכולם היה ברור מהתחלה שהולכים לחינוך. היום אברכים רוצים להיות עו"ד, מהנדסים, אנשי הייטק. נוצרה תחושה שהחינוך קשה, לא מתגמל, ההורים לא מקשיבים, אין סמכות, קשה לדבר עם התלמידים. אנחנו על שוקת שבורה עקב המחסור בר"מים. אם לא ישתנה עכשיו - עוד עשר שנים אין בקושי ר"מים ומלמדים. אנחנו הולכים אחורה בצעדים מפחידים".

לדבריו, הפער כבר ניכר בשטח: "רוב הישיבות מבכות את זה. בישיבות התיכוניות חוזרים ר"מים חרדים. אנחנו אוהבים אותם - אנשים טובים - אבל הם יחנכו את הבנים שלנו לתורת הרב והרב צבי יהודה? למחויבות למדינה ולצבא? זה הזוי.

את הפתרון הוא רואה בהובלה פנים־ישיבתית: "ראשי הישיבות צריכים לפמפם את זה. ללמוד תורה זה עניין בפני עצמו - תלמוד תורה כנגד כולם - אבל שליחות הדור הזה היא חינוך. צריך לעשות סדנאות שבועיות, קורסים בסיסיים, כל תלמיד ישיבה חייב לטעום הוראה בפועל - חוגים, ילדי שכונה, משהו. רק כך תיבנה מחויבות פנימית והכנסות לתלם של הוראה".

במהלך השיחה חזר הרב הורוביץ לאחד מהרגעים המכוננים בחייו - הקמת ישיבת שבי חברון כשהיה בן 21 בלבד. "כבן קריית ארבע, חזרתי הביתה מהישיבה, וישבתי באוטובוס ליד מנחם לבני. הוא סיפר לי בכאב שאין ישיבה בחברון. הוא הצליח להכאיב לי. זמן קצר אחר כך היה הרצח של ששת הבחורים בבית הדסה, י"ז באייר תש"מ. לקחתי חברים - הלכנו לחזק את ישיבת ניר".

את קבלת הפנים הוא זוכר עד היום: "הרב ולדמן זצ"ל אמר: כל הכבוד, אבל הנשים בבית הדסה צריכות אתכם יותר. הן לא נתנו לנו ללכת. למדנו שם שבוע - הייתה התעלות גדולה - אבל רציתי לחזור לחברותות. הנשים לא הסכימו. הייתי נער בן 21.5 שרצה לחזור במרכז אצל ר' אברום והרב מרדכי שטרנברג".

הרב הורוביץ מספר על הבאתו של הרב משה בלייכר לראשות הישיבה: "הלכתי לרב בלייכר אחרי שניסינו עם הרב הרלינג והרב סמוטריץ' אבל הוא לא רצה. פגשתי בכותל את הרבנית נאורה בלייכר שהציעה לי את בת דודתה. היא לא ויתרה. הצעתי לה עסקה - אני מוכן לצאת לפגישה אחת ובתמורה לכך הרב בלייכר יגיע באלול הקרוב להיות ראש ישיבה. שני השידוכים יצאו לפועל. הרב בלייכר התנה שהישיבה תהיה בבית רומנו ושיהיו מניין בחורים - והתחייבתי. לא היה לי מושג איך זה יקרה - הקב"ה הקים את הישיבה בהמון פלאים".

בפתח הפודקאסט סיפר הרב הורוביץ, ראש הישיבה התיכונית בקריית ארבע על הראש ישיבה החדש שעומד לצידו - הרב יהושע לרנר. "זכינו להקים את הישיבה לפני 37 שנה", הוא אומר, "ואחרי הובלה רצופה של עשרות שנים, אנחנו רואים ברכה גדולה בשותפות עם הרב לרנר, ראש ישיבה צעיר עם רעיונות חדשים. יחד אנחנו מובילים את הישיבה קדימה".