המחנה הליברלי בישראל בהלם. אחוז תזזית. אינו יודע את נפשו.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרון ברק, האדם שהפך את הפסיקה המשפטית הישראלית למה שהיא היום, הסמכות המשפטית העליונה של המחנה הליברלי, הדהים את שומעי לקחו כשהכריז למצלמות שיש לתת פטור מגיוס לבני ישיבות שתורתם אומנותם ללא הגבלת מספר.
"בחורי ישיבה שתורתם אומנותם שרוצים ללמוד תורה, צריך לתת להם פטור, ללא הגבלה, כמה שזה לא יהיה", אמר ברק בתיעוד שנחשף בחדשות 13. לדבריו, "הפתרון שצריך להיות זה שאלה שתורתם אומנותם ישתחררו, כל השאר יילכו לצבא כמו כל עם ישראל".
התגובה היתה שתיקה מוחלטת. כלי התקשורת המסחריים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, בחרו להתעלם. התיעוד נעלם כמעט מיד מהמכ"ם התקשורתי. רק קול אחד - קולו המרעים של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן - העז לשבור את השתיקה, ואז רק כדי לזלזל: "ברק כנראה שכח. השתמטות זה לא חוקי, לא שוויוני ולא ציוני". רמז עדין לזקנה שמשבשת את הדעת. כמובן.
אבל בואו נדבר על מה שבאמת קרה כאן. זו לא היסח דעת של זקנה ולא בלבול רגעי. זו אמירה מדויקת, מושכלת, שנאמרה בנוכחות מצלמות, על ידי אדם שכל מילה שיוצאת מפיו נשקלת בדיוק.
ברק, האדם שבנה במו ידיו את המהפכה החוקתית, שהפך את בג"ץ לזירה המרכזית לקביעת מדיניות, שפסק פסיקות שדחפו שוב ושוב את סוגיית הגיוס מהכנסת אל בית המשפט - הוא זה שאומר עכשיו, בשנת 2025, שיש לתת פטור לבני ישיבות. ללא הגבלה.
כל השנים האלה ברק היה הסמל. כשרצו להסביר למה חוק הגיוס צריך לעבור בבג"ץ - הצביעו על ברק. כשרצו להסביר למה אי אפשר לתת פטור כללי - הצביעו על הפסיקות שהוא עיצב. הוא היה ההוכחה החיה לכך שאי אפשר אחרת, שזה לא עניין של דעה פוליטית אלא של עקרונות חוקתיים. והנה, פתאום, הוא אומר שכן אפשר. שצריך. שזה הפתרון.
איך מסקרים רעידת אדמה שהורסת את הבניין שבנית במשך שנים. איך מדווחים על כך שהאדם שעליו בניתם את כל המגדל המשפטי הרס אותו במשפט אחד. התשובה: לא מדווחים. פשוט לא.
הצביעות מדהימה בעוצמתה. כשברק פוסק פסיקה שמתאימה לאג'נדה - הוא גאון, הוא מגן על הדמוקרטיה, הוא האור המנחה. כשהוא אומר משהו שלא מתאים - הוא "שכח", הוא זקן, או פשוט לא קיים. ההשתקה היא כה מוחלטת עד שהיא כמעט מגוחכת. איפה הכתבות המנתחות. איפה הפאנלים. איפה המומחים המשפטיים שבאים להסביר את המשמעות. כלום. שקט מוחלט.
מחנה השמאל-ליברל הפך את ברק לאייקון כי הוא היה נוח. הוא תמך, הוא חיזק, הוא נתן לגיטימציה משפטית למה שהם רצו מבחינה פוליטית. אבל ברגע שהוא אומר משהו אחר - הוא לא אייקון יותר. הוא סתם זקן שמבולבל.
הצביעות הזו חושפת את האמת הבסיסית: מעולם לא היה כאן עניין של עקרונות. זה היה תמיד עניין של נוחות פוליטית. ברק היה שימושי כל עוד הוא אמר את מה שרצו לשמוע. ברגע שהוא אומר משהו אחר - הוא מפסיק להיות רלוונטי.
איזו עליבות.
הכותב הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'המבשר'