משפחת גאון וקבוצת ידידים תתמוך במרכז ללימודי תרבות הלאדינו ע"ש משה דוד גאון, אשר הוקם בימים אלה באוניברסיטת בן-גוריון. בנשיאות המרכז יעמוד נשיאה החמישי של מדינת ישראל, יצחק נבון, יו"ר המרכז, מר בני גאון, ותנהל אותו פרופ' תמר אלכסנדר מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטה.
המרכז ישא את שמו של משה דוד גאון, מתוך הכרה לפועלו של האיש שהיה מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל, היסטוריון, ביבליוגרף, משורר וסופר והודות לתרומתו החשובה ליצירה ולמחקר של תרבות הלאדינו.
המרכז יעסוק במחקר והוראה של תרבות היהודים יוצאי ספרד. "המושג תרבות מקיף את כל ביטויי היצירה האנושית: לשון, ספרות, פולקלור, מוסיקה, אמנות, תרבות חומרית, תקשורת, היסטוריה, פילוסופיה וארכיטקטורה".
פרופ' אלכסנדר מציינת כי על "יוצאי ספרד" נמנים כל המשייכים עצמם לקבוצה היהודית-ספרדית על פי מוצאם ההיסטורי-גיאוגרפי. קבוצה זו מאופיינת בגיוון תרבותי רב. במאות שחלפו מאז גורשו מארץ המוצא (בשנת 1492) התפזרו רוב יוצאי ספרד בארצות האימפריה העות'מאנית – תורכיה, ארצות הבלקן וארץ ישראל – וכן בצפון אפריקה. מקרב האנוסים שנותרו בספרד ובפורטוגל רבים עזבו במשך הזמן להולנד, לאנגליה, לדרום צרפת ולאיטליה, כדי לחיות שם בגלוי על-פי אמונתם. אמריקה הלטינית, ארה"ב וקנדה משכו גם הן מהגרים מקרב היהודים הספרדים. בכל ארץ, ולפעמים בכל עיר, התפתחה התרבות היהודית-ספרדית במגבש ייחודי, כתוצאה מיחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ובעיקר שלוש אלה: התרבות היהודית המשותפת, התרבות הספרדית-ההיספאנית של ארץ המוצא והתרבות הסביבתית- האתנית והגיאוגרפית של ארץ המגורים.
"בעקבות ההתמערבות והמודרניזציה" מדגישה פרופ' אלכסנדר "עברו כותבי הלאדינו לשימוש באותיות לטיניות ברוב הקהילות היהודיות-ספרדיות. במקביל התרחש תהליך של נטישת הלאדינו ואימוץ השפות של הסביבה או הצרפתית שנחשבה לשפת התרבות הכללית. בארץ-ישראל עברו לעברית. אחרי השואה, שהביאה כיליון על קהילות יהודיות-ספרדיות שלמות, היה חשש שהלאדינו לא תתאושש, אבל כיום אנו חווים התעניינות חדשה וגוברת בתרבות הלאדינו בכל רחבי העולם".
המרכז ישא את שמו של משה דוד גאון, מתוך הכרה לפועלו של האיש שהיה מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל, היסטוריון, ביבליוגרף, משורר וסופר והודות לתרומתו החשובה ליצירה ולמחקר של תרבות הלאדינו.
המרכז יעסוק במחקר והוראה של תרבות היהודים יוצאי ספרד. "המושג תרבות מקיף את כל ביטויי היצירה האנושית: לשון, ספרות, פולקלור, מוסיקה, אמנות, תרבות חומרית, תקשורת, היסטוריה, פילוסופיה וארכיטקטורה".
פרופ' אלכסנדר מציינת כי על "יוצאי ספרד" נמנים כל המשייכים עצמם לקבוצה היהודית-ספרדית על פי מוצאם ההיסטורי-גיאוגרפי. קבוצה זו מאופיינת בגיוון תרבותי רב. במאות שחלפו מאז גורשו מארץ המוצא (בשנת 1492) התפזרו רוב יוצאי ספרד בארצות האימפריה העות'מאנית – תורכיה, ארצות הבלקן וארץ ישראל – וכן בצפון אפריקה. מקרב האנוסים שנותרו בספרד ובפורטוגל רבים עזבו במשך הזמן להולנד, לאנגליה, לדרום צרפת ולאיטליה, כדי לחיות שם בגלוי על-פי אמונתם. אמריקה הלטינית, ארה"ב וקנדה משכו גם הן מהגרים מקרב היהודים הספרדים. בכל ארץ, ולפעמים בכל עיר, התפתחה התרבות היהודית-ספרדית במגבש ייחודי, כתוצאה מיחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ובעיקר שלוש אלה: התרבות היהודית המשותפת, התרבות הספרדית-ההיספאנית של ארץ המוצא והתרבות הסביבתית- האתנית והגיאוגרפית של ארץ המגורים.
"בעקבות ההתמערבות והמודרניזציה" מדגישה פרופ' אלכסנדר "עברו כותבי הלאדינו לשימוש באותיות לטיניות ברוב הקהילות היהודיות-ספרדיות. במקביל התרחש תהליך של נטישת הלאדינו ואימוץ השפות של הסביבה או הצרפתית שנחשבה לשפת התרבות הכללית. בארץ-ישראל עברו לעברית. אחרי השואה, שהביאה כיליון על קהילות יהודיות-ספרדיות שלמות, היה חשש שהלאדינו לא תתאושש, אבל כיום אנו חווים התעניינות חדשה וגוברת בתרבות הלאדינו בכל רחבי העולם".