מדינת ישראל עומדת בפתחו של גל עלייה דרמטי בקנה מידה היסטורי. לא גל נקודתי, לא תהליך איטי, אלא תנועה רחבה של יהודים וישראלים לשעבר החשים כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם במדינות המערב.
שילוב קטלני של מלחמה מתמשכת במזרח התיכון וגל אנטישמיות עולמי חסר תקדים יוצר מציאות שבה הביטחון האישי של יהודים בתפוצות איננו מובן מאליו עוד. עבור רבים מהם ישראל חוזרת להיות לא רק רעיון ציוני אלא מפלט ממשי.
אירועי האלימות האנטישמית מהחודשים האחרונים אינם שוליים. פיגועים, ניסיונות דריסה, תקיפות פיזיות והסתה גלויה בקמפוסים, ברחובות ובתקשורת. וושינגטון, סידני, לונדון, פריז, טורונטו, ברלין. הרשימה מתארכת. מדובר כבר לא באווירה עוינת אלא באיום של ממש על החיים. יהודים וישראלים חווים רדיפה, חרמות, נידוי חברתי ואלימות פיזית. מדינות שבעבר נחשבו בטוחות מאבדות שליטה.
במקביל מתוחזקת שנאה שיטתית נגד יהודים וישראל באמצעות הון עתק לכאורה קטארי . קמפיינים מאורגנים, רשתות השפעה, מימון אקדמי, תרבותי ותקשורתי. הכסף שמוזרם למאבק בדה לגיטימציה נגד ישראל נאמד במאות מיליארדים. אין מדינת הסברה בעולם שיכולה להתמודד עם עוצמות כאלה. בוודאי לא ישראל, שמערכת ההסברה שלה מפוצלת, חלשה ולא מתואמת.
וכאן מתחילה הבעיה האמיתית. מדינת ישראל אינה מתכוננת. שוב.
כמו בגל העלייה הגדול מחבר העמים בשנות התשעים, גם כעת הסימנים ברורים מראש. אבל בניגוד אז, היום אין מנהלת עלייה מתכללת, אין תכנון תשתיות, אין מענה דיור, אין תוכניות קליטה מותאמות לציבור שמגיע עם הון, מקצועות חופשיים, ניסיון ניהולי ועסקי ודרישות שונות לחלוטין מגלי העלייה הקודמים.
זה אינו גל של חסרי כל. זהו ציבור אמיד, משכיל, מבוסס, יזמים, רופאים, אנשי הייטק, פיננסים, תעשייה, אקדמיה ומסחר. אנשים שיכולים להניע את הכלכלה הישראלית קדימה בעוצמה. אם ייקלטו נכון הם יכולים לייצר פריחה כלכלית, חיזוק הפריפריה, הקמת מרכזי תעסוקה חדשים, השקעות נדלן, חיזוק המטבע והגדלת גביית המסים.
אבל ללא היערכות הם עלולים להפוך ממשאב אסטרטגי למשבר לאומי.
אין דירות. אין תכנון מואץ. אין עתודות קרקע זמינות. אין פתרונות ביניים. אין מסלולי רישוי מקצועי מהירים. אין מענה לחינוך בינלאומי. אין חשיבה מערכתית.
והשאלה זועקת. היכן המדינה.
היכן הממשלה. היכן משרד העלייה והקליטה. היכן משרד ראש הממשלה. היכן איגום המשרדים. היכן קבינט עלייה לאומי. כיצד ייתכן שמדינה שקמה על בסיס העלייה היהודית מתנהלת שוב באלתור.
גל כזה אינו נבנה ביום. מי שלא ייערך היום יגלה ב אלפיים עשרים ושש משבר דיור עמוק יותר, עומסים על מערכות החינוך והבריאות, תסכול של עולים ומחדל לאומי נוסף.
הפתרון ידוע. הקמת מנהלת עלייה לאומית עם סמכויות רוחב. תכנון מואץ של אזורי מגורים. תמרוץ יזמים. מסלולי קליטה כלכליים חכמים. חיבור בין הון אנושי לצרכי המשק. שיתוף הרשויות המקומיות והסקטור הפרטי.
הזמן לפעול הוא עכשיו. לא מחר. לא אחרי הבחירות. לא אחרי עוד דו ח. המציאות רצה קדימה.
העלייה בדרך. השאלה היחידה היא האם מדינת ישראל תתעורר בזמן ותהפוך אותה להזדמנות היסטורית או שתעמוד שוב מופתעת מול משבר ידוע מראש.
על זה ההיסטוריה כבר לא תסלח
הכותב הינו יועץ אסטרטגי בכיר לניהול משברים