במסדרונות הכנסת, חבר הכנסת עמית הלוי נתפס לא אחת כעוף מוזר. הוא איש ליכוד מבטן ומלידה, אידיאולוג ימני מובהק, אך כזה שאינו מהסס להפנות את חצי הביקורת החריפים ביותר שלו גם פנימה.
באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 הוא משרטט תמונה מטרידה של המציאות השלטונית בישראל. זוהי תמונה שבה נבחרי הציבור מחוקקים חוקים ברוב עצום, אך בפועל, במבחן המעשה, ידיהם כבולות על ידי מערכת ביורוקרטית-משפטית שפועלת, לדבריו, מכוח עצמה וללא סמכות.
הלוי מספר כיצד הדברים מתבטאים בפועל. "אנחנו נמצאים בהתנגשות חזיתית עם שלטון הפקידים שמאיים קודם כל על החירות שלנו. הבחירות הפכו לטקס חסר משמעות - לדמוקרטיה פורמלית בלבד".
הלוי אינו חוסך ביקורת ממערכת המשפט. הוא טוען כי כאשר יועצת משפטית או שופט מחליטים להתעלם מהחוק הכתוב ולפעול על פי שיקול דעתם הבלעדי, הם למעשה מפעילים כוח ואלימות, ולא חוק. הוא מזהיר כי התנהלות זו מחזירה את החברה הישראלית ל"תרבות של כוחנות ואלימות", המהווה סכנה אמיתית למרקם החיים המשותף.
באופן אירוני, דווקא הלוי, המבקר הגדול של האקטיביזם השיפוטי, מצא את עצמו עותר לבג"ץ נגד הממשלה והיועמ"שית בדרישה ליישם את החוק שיזם לביטול אזרחותם או תושבתם של מחבלים. הוא מודה כי מדובר בצעד חריג עבורו, אך מסביר כי במקום שבו הרשות המבצעת מסרבת לקיים את החוק, זהו בדיוק תפקידו של בית המשפט להתערב. "אם פלוני עובר על החוק, ולא חשוב אם פלוני זה פקיד בכיר, או שר, או מנכ"ל, בית המשפט במדינה מתוקנת צריך להתערב בדיוק במקרים האלו".
אכזבתו מכך שגם במקרה הזה בית המשפט בחר "לשתף פעולה עם תרבות הכוח", כדבריו, רק מחזקת אצלו את ההכרה בצורך בשינוי עומק.
אולם הביקורת של הלוי אינה מופנית רק החוצה, אל עבר מערכת המשפט והפקידות. ביושר אינטלקטואלי נדיר, הוא מפנה זרקור גם אל הכשלים של מחנה הימין עצמו. הוא טוען כי הימין סובל מ"מחלה" של הסתפקות בשינויים קוסמטיים במקום בשינויים מהותיים. "הכנסת תהפוך להיות סדנת איפור", הוא מזהיר בדימוי ציורי, וטוען כי פוליטיקאים רבים מעדיפים את מראית העין של העשייה על פני המאבק הסיזיפי הנדרש לתיקון אמיתי.
הלוי מספק הצצה נדירה לחייו האישיים ולמחיר שמשלמת משפחתו. אשתו, אירית, העומדת בראש אולפנת צביה בירושלים, וילדיו, שותפים מלאים לדרך. הוא מספר על בתו, תלמידת כיתה י', שספגה קללות בקלפי בגלל פעילותו הפוליטית, אך הגיבה באדישות אופיינית: "שטויות, לא שמתי לב אליו בכלל". הסיפור הקטן הזה, בעיני הלוי, מקפל בתוכו את החוסן המשפחתי. "אנחנו כולנו חיילים בהקשר הזה", הוא מסכם. השבת משמשת להם כעוגן ומפלט, זמן לתיקון ולביחד משפחתי, שבו הם שואבים כוח להמשיך במאבקים הציבוריים.