בתפילת "על הנסים" וברכת המזון שאנו מוסיפים יום יום בימי החנוכה, בולטת עובדה תמוהה: אנו מודים על הנסים, הנפלאות והמלחמות.
אך נס פך השמן היה הנס ה"על-טבעי" המפורסם ביותר! הוא אינו מוזכר באמירת על הניסים אלא רק כתוב שהדליקו נרות בחצרות קודשיך. התפילה מתמקדת בתיאור המערכה הצבאית: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים".
חכמים שקבעו את התפילה רצו ללמד אותנו שיעור עמוק על מהותו של נס. הנס המרכזי של חנוכה, זה שנקבע לדורות בתפילה, הוא דווקא הנס המולבש בתוך הטבע. זוהי מציאות שבה חוקי הפיזיקה לא משתנים, אך התוצאה היא מעבר לכל הגיון אנושי. כדי להבחין בנס כזה נדרשת "עין בוחנת" ,ממש מבט שאינו מסתפק במעטפת החיצונית אלא חודר אל עומק המאורעות ומזהה בהם את יד ה'. לראות עין בעין בשוב ה' ציון.'.
מבט זה הוא אשר הנחה את אנשי כנסת הגדולה בתיקון תפילת "על הניסים" והוא שהנחה את גדולי התורה והרבנות הראשית גם בדורנו. כשם שהחשמונאים ראו את הנס בתוך המלחמה הטבעית , כך תלמידי חכמים הפועלים עם א-ל זיהו את נסי תקומת ישראל ב-80 השנים האחרונות. קביעת ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים נובעת מאותה הסתכלות בוחנת, המסרבת להתעלם מההשגחה המלווה את שיבת ציון.
גם בימים אלו, לאחר יותר משנתיים של לחימה, אנו עדים לנסים שהם "בדיוק כמו נסי החשמונאים". אנו עדיין מעטים מול רבים, מולנו ניצבת אימפריה כמו איראן על מאה מיליון תושביה ושלוחותיה בלבנון ,עזה ועוד מקומות בעולם, אך "עם ישראל עם צדיק". הנס מתגלה בגבורת החיילים בחזית וגם בעמידה האיתנה של העורף
ההכרה בנסים הטבעיים הללו היא חובתנו. אנו מודים לקדוש ברוך הוא על כך שכמו "בימים ההם", כך גם "בזמן הזה" אנו רואים את יד ה' מוסיפה להושיע את עמו ישראל בתוך נפתולי ההיסטוריה והטבע.