מבואר בספרים הקדושים כי יום זאת חנוכה הינו העיקרי בין ימי החנוכה. אליו מתכנסים האורות של שבעת הימים ובו עיקר הארת ימי החנוכה, בבחינת מוסיף והולך.
כיום עיקר הדגש בחנוכה הינו על האור. החנוכיה, המהווה זכר לאור מנורת המקדש, תופסת את מרכז העניין של ימים אלו. היא מבטאת את ניצחון האור על החושך, את ניצחון הרוח של תורת ישראל ומסירות הנפש על הקדושה. הסיבה הידועה אותה אנו מציינים לשמונת ימי החנוכה הינה כזכר לנס פך השמן, לאותו אור שדלק במשך שמונה ימים למעלה מגדר הטבע.
אולם, מסתבר שלחנוכה קיים עוד יסוד, והוא אולי המרכזי, והוא עניין חנוכת המזבח. לכאורה זהו עיקר הטעם לקריאת יום אלו בשם "חנוכה" - על שם חנוכת המזבח! ואכן, כך מבואר במגילת תענית: "מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים". משמע מכאן כי עיקר עניינם של ימים אלו הוא חידוש עבודת המקדש, הקמת המזבח וחנוכתו. ואכן, מבחינת ההלכה מה שמעכב במקדש הוא המזבח. רק בעקבות בניינו, במקום המיועד לו, ניתן לחדש את העבודה.
אם כן מבואר כי רק לאחר חנוכת המזבח התרחש הפלא של נס פך השמן. מכאן יש לומר כי לימי החנוכה היבט כפול: מחד - זהו זיכרון לחידוש עבודת המזבח, ומאידך - גילוי האור הרוחני של קדושת ישראל המתגלה דרך אור המנורה. זהו גם הפן הכפול של המקדש: מחד - עבודת הקרבנות, עליה עומד העולם, ומאידך - האור הרוחני היוצא מהמקדש לעולם כולו.
משום כך ביום "זאת חנוכה", בו אנו קוראים בתורה על חנוכת המזבח ולאחר מכן על המנורה, שומה עלינו להתעורר אל המסר של ימי החנוכה הכמוס ביום נשגב זה: החיבור בין המזבח למנורה.
מכאן לדורנו אנו: בחסדי ד' יש כיום התעוררות גדולה בציפייה ובכסופים למקדש. בעיקר בעקבות המלחמה האחרונה חלה התעוררות נרחבת בתודעה, אשר מובילה גם לגילויים מעשיים שונים. אולם, לאור המסר של יום זה יש להדהד את הקריאה: "מזבח תחילה"! העיסוק במקדש בהיבט הרוחני והמעשי הינו המפתח לכמיהה ולהתקדמות לקראת בניינו הקרוב בע"ה, אולם מבחינת השלבים המעשיים עלינו לעורר ולעודד את הקריאה המעשית לבניית מזבח! זאת כשם שהרב קלישר, ממעוררי התחיה המעשית לגאולת ציון, דיבר כבר לפני כ-200 שנים על הצורך להתעורר באופן מעשי לבניין מזבח! זאת - כפי שהיה בתחילת ימי הבית השני, בו עבדו קרוב לעשרים שנים רק עם מזבח ללא בית! ונוסיף לכך כי לשיטת הרמב"ם ניתן לבנות מזבח מינימלי כגודלו במשכן, כ-2.5 על 2.5 מטר! בחסדי השי"ת לפני למעלה מעשרים שנים זכיתי להוביל במסגרת מכון המקדש את בניית מנורת הזהב, הניצבת כיום ברחבת הרובע היהודי, ומכאן עינינו נשואות אל היעד הבא, המורכב יותר, של בניית המזבח.
לסיכום: אני בציפייה דרוכה שתקום תנועה שתחרוט על דגלה את בניית המזבח כשלב הראשון המעשי בדרך לקימום בית מקדשנו! זהו המסר שצריך לצאת מ"זאת חנוכת המזבח" - השתדלות מעשית אל בניינו הקרוב.
ועל כך כותב הרב קלישר (וכן המסורת בקרב תלמידי הגר"א) כי כאשר יוקרב קרבן אחד בהר הבית הדבר ייפתח את שערי הגאולה.
בברכת זאת חנוכה שמח, ו"מהרה ייבנה המקדש"!
הכותב הוא ראש המדרשה לידע המקדש ורב מכללת אמונה