כשבעים סטודנטים יהודים מאוסטרליה נמצאים בימים אלה בישראל במסגרת מיזם בהובלת 'החוויה הישראלית' ובשיתוף משרד החינוך, הסוכנות היהודית וארגון 'עולמי'.
עם דניאל בן חיים סמנכ"ל 'החוויה' שוחחנו על הלכי הרוח שעוברים על צעירי הקהילה היהודית באוסטרליה בעקבות הטבח בסידני כפי שהם משתקפים מעיניהם של הסטודנטים המבקרים בישראל.
הקבוצה, מספר בן חיים, הגיעה לישראל שבוע לפני חנוכה ובעוד שבוע היא צפויה לעזוב לאחר תקופה בה למדו בישראל ונחשפו לרבדים בחברה הישראלית. "ביום ראשון בשבוע שעבר, בתחילת היום הם קיבלו את ההודעות (על הטבח בסידני), היה יום קשה כי הלא נודע היה גדול מהנודע באותם רגעים. היה חוסר וודאות וחשש כי זה פוגש את הבית שלהם כשהם רחוקים לא יודעים מה קורה עם המשפחות שלהם, ובהתחלה גם רצו שמועות על קרובי משפחה של חלק מחברי הקבוצה".
בעקבות כך השתנו התוכניות למהלך אותו יום. בן חיים מציין כי לא היו מי שביקשו לחזור לאוסטרליה אלא המשפחות. "החלטנו שאנחנו מגיעים לירושלים ונותנים להם את המענה הרגשי הפסיכולוגי הנדרש, אם רוצים אפשר יהיה גם להיפגש עם אנשי מקצוע כדי לשוחח. הפעלנו חדר מצב טראומה שלנו והרב שמלווה את הקבוצה סבר שדרך הדלקת נר חנוכה הוא יצליח לחבר אותם חזרה למציאות וזה המסר שהוא העביר להם, שמה שחשוב עכשיו הוא להמשיך ולהדליק את האור, להמשיך בחיים. אחרי שעברו את התהליך הזה ביחד המשיכו בשגרת התוכנית ושוחחו עם המשפחות. זה שבר וטראומה שהתגברו בגלל המרחק מהמשפחות, אבל הם חזרו לשגרה של התוכנית בארץ".
לשאלתנו אם במהלך עיבוד הטראומה עסקו מובילי התוכנית שיח הנוגע גם לאנטישמיות המתמשכת באוסטרליה, משיב בן חיים ואומר כי יעדה של התוכנית הוא פחות עיסוק בקושי שיש בתפוצות ויותר לעסוק במה שטוב כאן, בישראל. לאחר השיח על הטוב שבישראל "את החיבורים ההחלטות והחשבונות הם עושים כבר בעצמם אחרי שהם טעמו את טעמה של ישראל כחברה יהודית חופשית ומתפתחת. זה עושה את העבודה. אנחנו פחות מתעכבים בלומר מה הבעיות שם".
הם פוגשים כאן את ישראל כבית של הלאום היהודי, כמדינה משגשגת למרות שנתיים של מלחמה. עם המציאות הזו אנחנו מנסים להפגיש אותם. לאו דווקא לעסוק בפצעים", הוא אומר ואנחנו שואלים על השיח בתוך הקבוצה עצמה, אם שם עולה השיח על האנטישמיות והקושי לראות באוסטרליה כביתם ובן חיים משיב בשלילה ומציין כי 'החוויה הישראלית' באה במגע עם קהילות רבות ברחבי העולם ומסתבר ש"כשאנטישמיות היא חלק משגרת החיים לא תמיד שמים לב אליה. אנחנו מכאן מזהים דברים שפחות מורגשים אצלם, כי שם זו השגרה. בהרבה קהילות בעולם לא תמיד יודעים לשים אצבע על ההבדל בין תגובות למלחמה לבין שנאת יהודים, ובמיוחד אצל הצעירים פחות יודעים להציג את הדברים בצורה מסודרת".
על הדברים אנחנו שואלים אם הם לא נכונים אולי לימי שגרה ולא לימים שאחרי רצח. האם בימים שכאלה הגבולות בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות עדיין אינם ברורים? בן חיים שב ומבהיר: "אנחנו לא פולשים לזהותם כיהודים אוסטרלים, אלא עוסקים בחיבור הזהות שלהם לישראל בדרך בונה, להראות להם איך עם קם אחרי השבעה באוקטובר וממשיך בחייו ובונה עתיד. אנחנו מבקשים לחבר אותם לערכים החיוביים האלה, ואת שאלת ההמשך אנחנו משאירים לה כי אנחנו רואים בעצמנו גוף זר שלא אמור להיכנס לשיח הפנים קהילתי באוסטרליה".
לשאלתנו אם ניתן לשער כמה מהצעירים המסיימים את הביקור בישראל גם יתכננו בעתיד עלייה, משיב בן חיים ואומר: "אחוזי העלייה מאוסטרליה לא גבוהים, אבל אנחנו ערים בשנתיים האחרונות לשינוי במגמות בכל העולם המערבי, גם באוסטרליה. המספרים אמנם נשארים נמוכים, אבל רואים מגמה של גידול בצמיחת העלייה".
"אנחנו יודעים שבכל פעם שצעירים מגיעים לביקור בישראל וחשיפה לחברה בישראל, אחוזי הסיכוי שהם יעלו לארץ גבוהים יותר מאשר מי שלא מגיע לכאן, אבל עדיין קשה מאוד לנבא כמה אחוזים מהם יעלו לארץ. כרגע העלייה היא לא מגמה שמייצגת את הקהילה באוסטרליה, אבל יש כיוון חיובי לעבר עלייה", אומר בן חיים, ואנחנו מציינים כי אל מול ההחלטה שלא לעסוק בעידוד עליה ולא לעורר שיח על האנטישמיות, יש מי שסבורים שדווקא עיסוק בכך ושיח שכזה מהווים הצלה לעתידם של אותם יהודים, בעיקר לנוכח המידע המצטבר בדבר מגמות אנטישמיות מתגברות ברחבי העולם, בפרלמנטים, בקמפוסים וברחובות. בן חיים לא מקבל את תיאור הפעילות כפאסיבית, אם כי הוא מסכים שמדובר בפעילות שנובעת מגישה מעט שונה משו העסוקה בעידוד עלייה ואזהרה מהתגברות האנטישמיות. "אנחנו מאמינים שבלספר את הטוב אתה מקרב".
עוד מציין בן חיים כי התוכניות המתקיימות מול אותם צעירים הן תוכניות להן שותפים הארגונים והמוסדות המקומיים בקהילות השונות. על כך שאלנו אם יתכן ומשום כך התוכנית חשה מוגבלת מעיסוק בעידוד ישיר ואקטיבי לעלייה, האם הקשר לקהילות, שאינן חפצות בעימות עם הממשלים המקומיים, הוא שמגביל את פעילות ההסברה? "יכול להיות שזו הסיבה, אבל הם יגדירו זאת בצורה שונה. הם יגדירו זאת כראיית המציאות בצורה יותר מורכבת מכפי שרואים אותה בישראל, שלהם יש נתונים נוספים שצריך לקחת בחשבון וכו'. לכן אנחנו מנסים למצוא את האיזונים הנכונים. אנחנו מאמינים שככל שנפגיש אותם עם המציאות היפה, המורכבת, הנכונה האמיתית והכנה של ישראל, נכבוש את ליבם".
