בבריטניה הלכה לעולמה בגיל 99 רות בורן, יהודיה בריטית שהייתה חלק מהמאמצים הבריטיים לפצח ולפענח את המסרים המוצפנים שהעבירו הגרמנים דרך מכונת האניגמה. על המכונה ועל תרומתם של יהודים לפיענוח הקודים שבה שוחחנו עם חוקר המודיעין והמורשת, סא"ל במיל' גדעון מיטשניק.
"במאמץ פיצוח האניגמה עסקו כמאה יהודים שחלקם עלו לארץ והגיעו לעמדות בכירות", אומר מיטשניק ומציג פרטים מסיפורה של האניגמה ומציין כי כיום "המילה הנרדפת לאניגמה היא אלן טיורינג", אותו מדען צעיר שהוביל את צוותי המפענחים שעסקו בפיצוח המכונה הגרמנית.
הגרמנים, מזכיר מיטשניק, החלו להשתמש באניגמה עוד במלחמת העולם הראשונה על מנת להעביר מידע והנחיות בין יחידות הצבא באופן בטוח. עד מלחמת העולם השנייה היו כמה ניסיונות פיצוח של מדענים פולנים וצרפתים והמידע שנצבר אצלם שימש את הבריטים כשאלה נכנסו לתמונת אתגר הפיענוח.
המדענים הפולנים שניסו לפצח את האניגמה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נאלצו לברוח לצרפת ולאחר כיבוש צרפת חלקם עוברים לבריטניה, שם נכנס לתמונה טיורינג, גאון בריטי שלמד בארה"ב ובגיל 26 השלים את לימודי הדוקטורט שלו. כשהחלו רוחות המלחמה מנשבות בחר לשוב לבריטניה ולוותר על הקריירה האקדמית שהובטחה לו בארה"ב. הוא התגייס וצורף לאחוזה שאליה הובאו מומחים מתחומים רלוונטיים שונים על מנת לפעול בכל דרך ולהביא לפיצוח האניגמה.
מיטשניק מציין כי לאחוזה הובאו לא רק גאוני מתמטיקה ופיזיקה אלא גם פותרי תשבצים מסובכים. טיורינג מצא את עצמו מתמודד גם בהיבט החברתי עם צוותי החוקרים וזאת בשל מוזריותיו האישיות, אך במהלך שהותו באחוזה פיתח את ה"בומב", מכונה ממוחשבת ששלב אחרי שלב עלה בידה לפענח צפנים שהועברו דרך האניגמה. מיטשניק מתאר בדבריו את שלבי ההתקדמות בפיענוח הצפנים, כאשר לעיתים פוענח צופן רק אחרי שהמשימה שהועברה דרכו ליחידה גרמנית כלשהי בוצעה, אך עצם הפיענוח היווה פריצת דרך שבהמשך סייעה גם לסכל מבצעים גרמניים.
מיטשניק מציין כי סיפור העיירה קובנטרי שאותה לכאורה התכוונו הגרמנים להפציץ, אך צ'רצ'יל בחר שלא לגונן עליה על מנת שלא ייחשף דבר פיענוח האניגמה, הוא סיפור מיתולוגי שאינו אמת. המידע על קובנטרי הגיע בשלב מאוחר יותר ולא לצ'רצ'יל עצמו, אם כי מאחורי הסיפור מסתתרת ההתלבטות שאכן העסיקה את ההנהגה הבריטית כמו במקרה בו נודע על כוונה גרמנית להפציץ שיירה בריטית והיה צורך להסיט אותה ממסלולה, אך באופן בו לא ייוודע שהמידע על ההפצצה המתוכננת הגיע בעקבות פיענוח הקודים הגרמניים.
"בצוות הפיענוח יש כמאה יהודים שמגיעים מכל חלקי בריטניה ומכל מעמדות החברה הבריטית. חלקם היו פליטים מארצות הכיבוש הנאצי", מספר מיטשניק ומציין כי "לא היה שם בית כנסת, ולכן רבים מהם התארחו בשבתות בבית משפחה יהודיה, משפחת בוגוש, בעיירה הסמוכה. שתיים מבנות המשפחה עבדו במתקן שבאחוזה".
על המעורבות היהודית במלאכת הפיענוח מספר עוד מיטשניק על מקס ניומן, מתמטיקאי בולט שאצלו למד טיורינג בקיימבריג'. "ניומן עמד מאחורי פיענוח הצופן של הפיקוד העליון הגרמני והיה מעורב בפיתוח המחשב המתוכנת הראשון בעולם".
בין היהודים היו גם האחים וולטר וארנסט אנטינגהאוזן שהיגרו מגרמניה ו"גויסו באוניברסיטת אוקפורד על ידי אנשי המודיעין הבריטי ועסקו בפיצוח צפני הצי הגרמני. עבודתם הייתה קריטית להבטחת חופש התנועה הימי של ספינות בנות הברית כאשר בריטניה הייתה במצור ימי. וולטר איתן, שמו במקום אנטינגהאוזן, ידע את שמו של כל מפקד צוללת גרמנית ואת המבצעים של הצי הבריטי נגדם. הוא נטל חלק בציד של ספינות גרמניות ובאופן אישי פיצח שדרים אחרונים של הספינה הגרמנית ביסמרק שהופצצה במאי 41'".
עוד מספר סא"ל מיטשניק כי בין השדרים הגיעו גם דיווחים על השמדת היהודים, אך בתחילה לא היה ברור במה מדובר ומה פשר המסרים שפוענחו. "אחד המברקים שוולטר אנטינגהאוזן נתקל בו הוא של ספינה גרמנית שמפליגה מפיראוס והקבניט מציין שהוא נושא יהודים לפתרון הסופי, מונח שלא היה ידוע מה הוא באותם ימים. וולטר מבין את המשמעות ולא מגלה זאת לאחיו או למישהו אחר במדור פיענוח הצפנים הימיים, אבל באחד המפגשים של הצוות היהודי הוא מצהיר שאחרי המלחמה הוא יעלה על הספינה הראשונה לארץ, ואכן בשנת 46' הוא ממש את ההבטחה שלו, עולה לארץ והופך למנכ"ל הראשון של משרד החוץ, ולצידו של משה שרת הקים את מערך קשרי החוץ של מדינת ישראל".
ממשיך מיטשניק ומספר על מברק שיועד לאדולף אייכמן ובו קוד המורכב מאותיות ומספרים שהתברר כי הם מייצגים את שמות מחנות ההשמדה ואת מספר היהודים שנרצחו בהם. עוד הוא מספר על יוסף גיליס, לימים דוקטור, שגם הוא היה בצוותי הפיענוח של טיורינג ובשנת 48' עלה לישראל ועמד בראש יחידת צפנים שלימים שונה שמה ל-8200 ובהמשך הוביל תחומי פיתוח ומדע רבים שונים בישראל.
את הדברים חותם מיטשניק בנקודה ישראלית של הסיפור כולו כאשר לאחר הקמת המדינה הציעה בריטניה לישראל שלושים מכונות הצפנה, צה"ל החל "לגייר" את המכונות לעברית. התעורר חשד שמדובר בתרגיל בריטי שתכליתו לאיתור צפנים שישראל תשלח. "הכול כבר היה מוכן להפעלה, אבל אז אחד הסטודנטים של פרופ' יוסף גיליס היה שותף לקליטת האניגמה בצה"ל וסיפר לו על כך. הפרופ' חש מחויבות וחיפש דרך מקורית להזהיר את צה"ל ועשה זאת כשהזכיר באוזני הסטודנט שלו את הסוס הטרויאני והמסר עבר לצה"ל".
סיפורו זה של הסטודנט הוא אחת הגרסאות לאירועים שהביאו להחלטתו של בן גוריון שלא להשתמש באניגמה. "יש עוד שריד לשלושים המכונות הללו, כנראה במוזיאון של אגף התיקשוב", מעריך מיטשניק וקובע כי "תרומת היהודים לפיצוח הצופן הייתה משמעותית ביותר".