ועידת ז’בוטינסקי 2025 של תנועת בית"ר ננעלה היום (שלישי) בכפר המכביה, והציבה שורה של מסרים חדים ובלתי מתפשרים בנושאי ביטחון, ריבונות, מערכת המשפט והתקשורת הישראלית - ברוח מורשתו של זאב ז’בוטינסקי.
במרכז הוועידה הוענק פרס ז’בוטינסקי לתקשורת לשנת 2025 לפרשן ערוץ 14, יעקב ברדוגו, כהוקרה על תרומתו לשיח הציבורי, לחופש הביטוי ולעיתונות אמיצה. את הפרס העניק מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, יגאל ברנד.
במהלך הוועידה נשא דברים יואב קיש, שר החינוך, שהבהיר כי "המלחמה לא הסתיימה - אם חמאס לא יתפרק מנשקו, ישראל תהיה מחויבת לפרק אותו ולהביא להכרעה בעזה".
קיש הדגיש עוד כי "ארגוני מחאה פוליטיים לא ייכנסו לבתי הספר", והביע עמדה נחרצת ביחס למערכת המשפט, באומרו כי אינו מכיר במינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.
יגאל ברנד, אמר בוועידה: "מי אחראי לכך שלא הכרענו? מי שהיום עומד בראש המערכת - זה הדרג המדיני והדרג הביטחוני. אנשי השטח ממלאים פקודות - אבל בסוף, מול לחצים בינלאומיים, לא הכרענו ולא סיימנו את המשימה. לא ביהודה ושומרון, לא בעזה ולא במקומות נוספים. אנחנו נכריע ונסיים את המשימה, גם אם זה ייקח זמן".
במושב התקשורת של ועידת ז’בוטינסקי, בהנחיית מוריה אסרף, התקיים דיון פתוח וחד בין העיתונאים יותם זימרי וחיים לוינסון, שעסק בשאלות של אתיקה עיתונאית, הטיות פוליטיות, חופש ביטוי וסטנדרטים כפולים בתקשורת הישראלית. לוינסון הצהיר כי אינו מסתיר את עמדותיו, אך טען כי לאורך השנים השתדל לנהוג בהגינות מקצועית ואף נמנע מפרסום מידע לא מחמיא במקרים מסוימים.
השניים התעמתו סביב פרשות פוליטיות ואופן סיקורן, היחס לערוץ 14 ולגלי צה"ל, וכן סביב שאלת הביקורת התקשורתית על קטאר ואל ג'זירה, שלדברי לוינסון מהווה “תעמולת טרור 24/7”. זימרי הצביע על פערי ציפיות וזעם ציבורי כלפי עיתונאים מערוצים שונים, וטען לקיומם של סטנדרטים כפולים בסיקור ובביקורת הפנימית בתקשורת.
תא"ל (במיל') עופר וינטר עמד על הפער בין התקווה לשלום לבין המציאות בשטח. וינטר קבע כי הענקת “תקווה” לאויב היא שגיאה אסטרטגית, והדגיש כי רק הכרעה ברורה וחד-משמעית תסיר את האיום ותביא ליציבות. לדבריו, "לעולם לא תקום כאן מדינה פלסטינית".
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה חתם בנאומו את הועידה ואמר: "אומרים לאדם החי בישראל שאם הוא רוצה לדעת כמה רע - שיפתח את העיתונים. אך אם הוא רוצה לדעת כמה טוב - שיפתח את ספרי ההיסטוריה. לא היו בזמנו של ז'בוטינסקי מדינת ישראל, צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון. לא היו לעם היהודי מגן וחרב. היום, ברוך השם, יש. זו התגלמותו של "קיר הברזל" וחובה עלינו לשמור עליו מכל משמר, גם על שמם הטוב של לוחמינו".
