חובת הגיוס היא מובנת מאליה, אך הפיכתה לערך בלעדי המאיים על שלטון הימין ועל תנופת ההתיישבות מעלה סימני שאלה קשים.
מי עומד מאחורי מימון מודעות הענק בעלוני השבת, ולמה דווקא דרך הכפייה עלולה להוביל לריב ומדון במקום לפתרון אמיתי!!
כיצד הפך ערך גיוס החרדים לצה"ל לערך העיקרי של הציבור הדתי לאומי? לא ערך הזהות היהודית, לא ערך ההתיישבות בחלקי ארץ ישראל, לא ערך החינוך, רק הגיוס... של החרדים.
ראיתי כבר הרבה קמפיינים, בחלקם גם הייתי שותף, אבל קמפיין ההשפעה נגד 'חוק הגיוס' שונה, הוא קמפיין ארוך, וממוקד לאוכלוסייה מסוימת, הוא לא ממוען לציבור החרדי, הוא כמעט לא נמצא בעיתונות הכללית, הוא ממוקד אך ורק לציבור הדתי לאומי או הציוני דתי, כאילו שהוא זה שלא מתגייס.
אין ספק שזה קמפיין מוצלח. מודעות הענק השבועיות מציפות ומפרנסות את עלוני השבת ואת כל העיתונות המגזרית. המודעות הן תחת ארגונים חדשים שצצים חדשות לבקרים.
וכבר צצות מפלגות שזה המצע היחיד שלהן. וכותבים רבים, גם בעיתון הזה רואים בגיוס החרדים את אבן הראשה הנדרשת לציונות הדתית בימים אלו,
אקדים ואומר בבירור, את המובן לי מאליו שכל יהודי כולל בן ישיבה, חייב להתגייס ולשרת במלחמת המצווה שבה חתן חייב לצאת מחדרו וכלה מחופתה. אני גם חושב שמי שלא מקיים את המצווה הזו יתקשה 'לקנות תורה' שאחד ממאפייני קנין תורה הוא "הנושא בעול עם חברו".
אבל, למרות שנושא גיוס החרדים הוא ערך חשוב, האם הוא הערך העיקרי והמרכזי של הציבור הדתי לאומי? ערך שבגינו צריך להפסיק את תנופת ההתיישבות? ערך הגובר על הצורך לנצח במלחמה? ערך שבגינו צריך להעביר את השלטון למפלגות השמאל?
ולעצם נושא הגיוס,
הדיון על גיוס החרדים צריך להתנהל על אדני העובדות, ולא על ספקולציות והשערות. ברור שהרוב המכריע של הציבור החרדי נשמע לרבותיו האומרים בלשון שאינה משמעת לשני פנים שהוצאת בחורי ישיבה מאחרי הסטנדרים זו "גזרת שמד".
כשלון הכפייה מובטח
יש הסוברים כדוגמת היועמ"שית שהגיוס חייב להיעשות בכפיה, ויש לשלוח 80 אלף צווים ולשלוח את המשטרה הצבאית לכלוא את מי שלא נענה לצווים הללו (שופטי בג"ץ, נזפו במדינה למה נשלחו רק 50,000 צווים, ולמה לא נאכפו?). ובכן, הפתרון הזה נוסה במהלך השנה האחרונה והניב כ... 150 מתגייסים, אני מאוד מקווה שהמערכת השלטונית תבין שלא ניתן לפעול בכפיה מול אחים.
מאידך, יש מי שסבורים גם בציבור הדתי, שאין מה להידבר עם הציבור החרדי, כיוון שדין וחוק אחד לכולם, ויש להטיל סנקציות כלכליות מכאיבות, כך שלא תהיה להם ברירה ועל כורחם הם יתגייסו, ולכן בשום אופן אסור לקיים 'ברית' או שותפות עם החרדים, אלא יש להכריע אותם ואת אורחות חייהם, וכך נמצא אותם ממלאים את השורות החסרות בגולני וצנחנים.
ברור לי שהדרך הזו תוביל לריב ומדון, ובוודאי שהיא לא תוביל לגיוס ולשינוי אורחות חיים. אין לי ספק שזה יהפוך לדוגמת מאבק כמו שינויי ערקתא דמסאנה.
אז מה כן?
התשובה היא פעולה הדרגתית בהסכמה, או במילים אחרות "חוק גיוס".
אני לא מומחה בנבכי חוק הגיוס שהגישו יו"ר ועדת החו"ב בועז ביסמוט ואריאל אטיאס. אני לא יודע לומר עד כמה המספרים הנקובים בחוק מדויקים?, והאם יש אכן סיכוי שהחוק יביא תוך 5 שנים לגיוס של 50% מהחברה החרדית?
אני גם ער לתעמולה של השמאל וגם של ארגונים בציבור הדתי לאומי, הטוענים שלמעשה מדובר בשקר שלא יביא לגיוס כלל, וכל מטרתו שימור התקציבים של החרדים.
הבה נשאל על איזה סנטימנט המאבק הזה רוכב בציבור הדתי לאומי? ואיך הקמפיין המוצלח משפיע?
האם הנקודה היא "למה אני משרת והם לא"? בסגנון של "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה"? או כדברי דבורה הנביאה "אורו ארור .. כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים"? והרי שם (בפרשת בני גד ובני ראובן) נקודת המפתח היא "למה תניאון את לב בני ישראל?" כלומר חשש להשפעה שלילית שתגרום ליתר חלקי העם לא לצאת להילחם? אבל, גם ארגוני הנשים וגם הרבנים הדוברים, לא מעלים כלל חשש כזה של פגיעה במוטיבציה שלנו לצאת להילחם, היא נמצאת בשמים.
ואולי נקודת המפתח היא שאחינו ובנינו כורעים תחת נטל חודשי המילואים הארוכים ואנחנו דורשים מהם למלא את השורות כדי להקל עלינו את הנטל?
אם כן, בוודאי שזה לא יוכל להיעשות בכפייה, וכי בחור שיגרר לשירות הצבאי בעל כורחו ימלא את השורות החסרות? הרי הוא יעדיף לשבת בכלא 10. לכן ברור שזה חייב להיות באמצעות הידברות עם המנהיגות התורנית שתוביל לחקיקה שבה מי שלא לומד מתגייס.
קראתי בשימת לב את דבריו של מורינו הרב מידן שליט"א, במקור ראשון פרשת "מקץ", בקביעתו ש"יש חילול ה' גדול ומצער בחוק האומר ששקיעה בלימוד תורת ה' אמורה להשמיט את הכתף מתחת אלונקת הבטחון". קטונתי מלחלוק עליו. אבל אני שואל מה האלטרנטיבה? להפוך את הגיוס ל'גזרת שמד' חלילה? הרי דרך הכפייה הזו אולי תחלץ בודדים, אבל החברה החרדית תתייחס כאילו אנחנו עמלק ש"זינב בהם את הנחשלים אחריהם העייפים והיגעים שאינם יראי אלוקים", ותמשיך לכנות אותם חרדקים.
ונחזור לקמפיין ההשפעה האדיר, לא עשיתי תחקיר מסודר (ומאוד ראוי שהעיתונות תעשה כזה ותבדוק מהן מקורות התקציב של הקמפיין האדיר הזה), האם ייתכן שחלק משמעותי ממקורות התקציב הוא מגורמים שאינם אוהדים את ממשלת הימין?
ואולי? האם ייתכן שהוא מובל על ידי כאלו שרואים בחלק מסוים מהציונות הדתית אלמנט מרכזי שבאמצעותו אפשר להפיל את ממשלת הימין? ואני רק שאלה!