השבוע, כשנבחר הרב ארז אלחרר לתפקיד רב העיר הוד השרון, נחשף הרבה יותר מאשר זהותו של דמות רבנית מקומית. הבחירה הזו היא זיקוק של הטרגדיה הפוליטית והחברתית הישראלית בשנת 2025.
מצד אחד, השתלטות מבנית של מפלגת ש"ס על מוסד הרבנות בחסות "הציונות הדתית", ומצד שני, קריסה ערכית של המחנה הליברלי, שזועק "שוויון בנטל" בכיכרות, אך מתקפל מול הפוליטיקה של הג'ובים בחדרי החדרים.
ראשיתו של הסיפור בשינוי התקנות הדרמטי שהוביל השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי. התיקון לחוק, שנעשה בשיתוף פעולה מלא ושתיקה רועמת מצד מפלגת "הציונות הדתית" וסיעת "עוצמה יהודית", העביר את מרכז הכובד של הגוף הבוחר מהקהילה המקומית אל לשכת השר. אם בעבר לרשות המקומית היה רוב מוצק בבחירת הרב, הרי שכיום השר ממנה ישירות שליש מחברי האסיפה, ובשילוב עם נציגי המועצה הדתית, המזוהים לרוב עם ש"ס, נוצר בלוק חוסם אוטומטי.
התוצאה היא אירוניה כואבת. המפלגות המתיימרות לייצג את הציבור הדתי-לאומי, הציבור ששולח את בניו למכינות, לישיבות ההסדר, לישיבות הגבוהות, לסיירות ולפיקוד, הציבור ששולח את ילדיו, את בני הזוג ואת האבות להילחם בשדה הקרב כשרבים מהם נפלו ונפצעו, חתמו על הסכם שהופך את מינוי רבני הערים למגרש המשחקים הפרטי של ש"ס.
בפועל, רבנים מהציונות הדתית, תלמידי חכמים בעלי כושר לרבנות עיר ואף דיינים, כאלו ששירתו בצבא, שעושים מילואים ושמחוברים להוויה הישראלית המודרנית, מוצאים את עצמם חסרי סיכוי מול המנגנון המשומן של ש"ס.
בהוד השרון ראינו זאת בבירור. הרב יוגב כהן, תלמיד חכם גדול שנבחן בבחינות הרבנות הראשית והוסמך בכושר כרב עיר, איש חיל המודיעין במילואים ואיש אקדמיה, בעל ניסיון רב בהנהגת קהילות ומוסדות חינוך בארץ ובחו"ל ובעבודה עם מגוון אוכלוסיות, נותר כקישוט דמוקרטי בלבד מול הרוב המובנה שסודר עבור המועמד החרדי.
אולם הביקורת הקשה ביותר צריכה להיות מופנית כלפי פנים, אל עבר המחנה הליברלי והנהגת העיר הוד השרון. העיר, שנחשבת לאחד המעוזים החילוניים והליברליים בישראל, מנהלת מזה חודשים מאבק עיקש כנגד חוסר השוויון בנטל. תושביה יוצאים להפגנות, חותמים על עצומות ודורשים גיוס לכל. והנה, ברגע האמת, כשיש בידיהם את הכוח להעמיד רב תלמיד חכם ששירת בצבא, רב שיוכל להסתכל בעיניהם של הלוחמים בקהילה, הם בוחרים בנציג ש"ס שמחנך את תלמידיו שלא להתגייס לצבא, ואף אמר באחת משיחותיו: "..לבקש מבחור ישיבה להתגייס זה כמו לבקש מטייס F35 לקלף תפוחי אדמה".
כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? את הצביעות שזועקת לשמים? התשובה היא "פרגמטיזם" שגובל בציניות. הנהגת העיר העדיפה "דיל" פוליטי נוח עם המשרד לשירותי דת על פני עמידה עקרונית על ערכיה. מבלי לפגוע בכבודו של הרב אלחרר או בידיעותיו התורניות, יש משהו צורם בבחירה של עיר "מיליטנטית" ליברלית בדמות שמייצגת את ההפך הגמור מאתוס השירות הישראלי.
הצביעות הזו זועקת לשמיים. מחד אתם דורשים מהצעיר החרדי בבני ברק להתגייס, אך מאידך בוחרים כרב עיר את מי שמחנך את תלמידיו שלא להתגייס, ובכך אתם מעניקים להם פטור דה-פקטו כחלק מהסכם קואליציוני.
האירוע בהוד השרון הוא רק פרומו למה שעלול לקרות ברמה הארצית. אלו שזועקים כיום נגד הממשלה בשם הגיוס והשוויון, הם אותם גורמים שלא יהססו מחר בבוקר לצרף את המפלגות החרדיות לקואליציית "רק לא ביבי". הם מוכנים לתת לחרדים דף חלק, חתום מראש, ממש כפי שניתן להם בעבר, שבו יוכלו למלא כל דרישה תקציבית או דתית, ובלבד שיסייעו להפיל את שלטון הימין.
ברגע שהמטרה הופכת להיות "הזזת נתניהו", האידיאל הגדול של הגיוס נזרק לפח. פתאום "לומדי התורה הם המגן שלנו", פתאום "צריך להבין את הרגישות של המגזר". הצביעות הזו מוכיחה שהמאבק על הגיוס, עבור חלקים נרחבים בשמאל-מרכז הפוליטי, הוא רק כלי ניגוח פוליטי ולא תפיסת עולם מוצקה, כל זה מבלי לבטל כהוא זה את חובתם האמיתית של החרדים לשאת בנטל הגיוס, בעת הזאת במיוחד.
הוד השרון הפסידה השבוע הזדמנות למנות רב שמשקף את פניה ואת פני תושביה. היא בחרה בדרך הקלה, הפוליטית והמתפשרת. השילוב בין התיאבון של ש"ס לג'ובים, הכניעה של הציונות הדתית והצביעות של המחנה הליברלי, יצר מציאות שבה רבנות הערים הופכת למנותקת מהעם, כזו שתישאר בבתי הכנסת ולא תפגוש את תושבי העיר. אם הגיוס הוא באמת "ערך עליון", הוא צריך לבוא לידי ביטוי גם במינויים הבכירים ביותר בעיר, ולא להימכר עבור שקט תעשייתי זמני.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות