השבוע, התקיים אירוע מרשים ומרגש לציון חמישים שנות התיישבות בשומרון. לפני עשרים וחמש שנים, מעל גבי גיליון עלון השבת "מעט מן האור" לפרשת ויגש, בעריכת הרב חנן פורת זצ"ל, כתב בני קצובר, מחלוצי ההתיישבות בשומרון וממוביליה, את המילים האלה:
"בחנוכה תשל"ו אירע הנס. בחג שמונת הימים עלינו בפעם השמינית. גרעין אלון מורה נוסד בראשית תשל"ג, ומסיון תשל"ד החל המאבק המעשי בשטח בפריצת הדרך לחידוש ההתיישבות בשומרון. שנתיים ימים ארך המאבק, ובמהלכו נבנתה תנועת המונים מופלאה - 'גוש אמונים', והמוני בית ישראל נסחפו למערכה על לב ארצנו - השומרון, מיוצאי תנועת העבודה ועד לאנשי אצ"ל ולח"י, כשבתווך ה'כיפות הסרוגות'.
"כשבועיים לפני חנוכה תשל"ו הוגדרה באו"ם התנועה הציונית כתנועה גזענית, ופרץ של פטריוטיות ציונית שטף את המדינה. ראש הממשלה כינס את כל מנהיגי יהדות העולם כמפגן ציוני. החלטנו שזהו עיתוי מתאים לנסות שוב, ביד רמה.
"וכך יצאנו בערב נר שני של חנוכה. הלילה ירד בטרם הגענו ליעד, ונאלצנו להתארגן ללינת לילה בעמק מוקף הרים. גשם החל לרדת, ולפתע, כמו לפי פקודה, ציבור האלפים שלף כל אחד שני נרות, מעטה נילון, מגן מן הגשם, ובעמק האירו אלפי נרות שהבהיקו פי כמה בגשם. הגענו לתחנת הרכבת בסבסטיה, טור נוסף הגיע מירושלים. בכל הימים המשיכו האוהדים לזרום, ואיתם מנהיגי יהדות העולם".
"בנר שמיני של חנוכה נקראנו אל שר הביטחון, ונתבשרנו על הנס. 'יש לי מנדט לאפשר לגרעין אלון מורה להיאחז במחנה קדום' - הודיע לנו שר הביטחון.
"השמחה בסבסטיה, עת שבנו עם הבשורה, לא תתואר. זכינו ופרצנו את הדרך לשומרון, והגשמנו את נבואת הנחמה של הנביא ירמיהו:
"'שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה... עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ, (ירמיהו לא כ, ד)."
חמישים שנה בדקה
באירוע השבוע, עשרים וחמש שנים לאחר הדברים שכתב בני קצובר, הוא נשא דברים שניסו לתמצת חמישים שנות התיישבות חלוצית בדקה:
"המשפט הראשון שאני רוצה לומר ברצינות זה תודה. תודה לבורא עולם שזיכה אותי ואת חברי הרב מנחם פליקס, ה' ישלח לו רפואה שלמה, להוביל מהלך כה משמעותי (אני לא יכול להגיד שלא דמיינו. הבנו מה שאנחנו הולכים לעשות), מהלך כזה משמעותי להיסטוריה של עם ישראל, אחיזתו בארצו. זכינו לפרוץ את הדרך לשומרון, בדיוק השבוע לפני חמישים שנה, צריך להזכיר, בהשראתו של הרב צבי יהודה קוק, בהשראתו ובהשראתם של תלמידיו; הרב משה לוינגר, חנן פורת, הרב אליעזר ולדמן.
"זכינו ולמרות שנאבקנו בעולם כולו, אני לא מגזים, במערכה על זכותם ועל חובתם של יהודים להתיישב בשומרון, זינקנו מאלף יהודים שהיו כשהקמנו את גרעין אלון מורה, 1973, היו רק אלף יהודים, רק ביהודה, שומרון ובנימין - אפס. היום, זינקנו מאז ללמעלה מחצי מיליון יהודים, בדרך למיליון!
"מפעל אדיר זה מורחב כיום ברוך השם, בידי ראשי המועצות שמכהנים היום... אנחנו בדרך למיליון יהודים ותדעו, זה התנאי להחלת הריבונות. ממיליון לריבונות!
"אני רוצה לומר יישר כוח גדול לצעירים, ממשיכי דרכנו, שעולים עלינו, בחוות, בגבעות. איזה נחת אדירה לראות אותם. יישר כוח לכל הפועלים בחזיתות השונות לביצור אחיזתנו ברחבי ארצנו. יישר כוח מיוחד לוותיקי השומרון, בלעדיכם לא היינו יכולים לפרוץ ולהגיע למה שהגענו, היינו נשארים בודדים בהר, ובכך אפשרתם למאבק לצבור תנופה שהגיעה להישגים כבירים.
"אסיים, הזכיר יוסי דגן, ובצדק רב, חובה עליונה לחזור ולהיאחז בקבר יוסף. זו משימה סגולית, עליונה. כשמממשים מטרה סגולית - קופצים עוד כמה קומות. המשימה הזאת של השיבה ליוסף, להוציא אותו מהבור שהוא נמצא, תכשיר את הדרך לבניין השלם... עלה נעלה כי יכול נוכל לה".
מקאמה בשלוש מערכות
במוצאי שבת ב' בטבת (6 בדצמבר למניינם) תשל"ו, יצאה שיירת תמיכה רבת משתתפים מנתניה לסבסטיה, שבראשה מאיר הר־ציון, לוחם יחידה 101 המהולל. נעמי שמר הצטרפה לשיירה, ובהגיעם לסבסטיה נעמדה על במה מאולתרת בפני חמש מאות הנאספים וקראה שיר חדש פרי עטה:
"בַּדֶּרֶךְ לְכָאן/ פָּגַשְׁתִּי אִישׁ מְאוֹד מוּזָר/ שֶׁהָלַךְ כְּמוֹ סַהֲרוּרִי/ מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּשֶׁקֶט וְאָמַר:/ עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ/ קוֹל פַּעֲמוֹן גָּדוֹל מְצַלְצֵל/ וּבְקוּמִי בַּבֹּקֶר אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר כְּמוֹ מִתְפַּלֵּל: 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שַׁיֶּכֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל!' [...] 'אִישׁ מוּזָר' אָמַרְתִּי: 'תִּתְבַּיֵּשׁ/ סִסְמָא כָּל כָּךְ יְשָׁנָה/ הֲרֵי אַתָּה מִחוּץ לַתְּחוּם וּמִחוּץ לַקַּו/ וּבְעִקָּר - מִחוּץ לָאָפְנָה./ אֲבָל הָאִישׁ הַמּוּזָר לֹא עָנָה לִי - הוּא לֹא עָנָה/ וְאָז רָאִיתִי מִסָּבִיב אֶת הָעֲשָׂרוֹת אֶת הַמֵּאוֹת וְאֶת הָאֲלָפִים,/ אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ מוּזָרִים, אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ יָפִים/ וְקוֹלָם בְּמַקְהֵלָה גְּדוֹלָה כָּרַעַם הָרָחוֹק מִתְגַּלְגֵּל/ 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שַׁיֶּכֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל'!/ וְאָז - מְיֻשֶּׁנֶת לְלֹא תַּקָּנָה/ וְסֶנְטִימֶנְטָלִית לְלֹא רַחֵם/ אָמַרְתִּי: 'אֲנָשִׁים מוּזָרִים, לוּ יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם'".
כשבוע לאחר פרסום השיר, פרסם חבר הכנסת מאיר פעיל - איש מפלגת השמאל "מוקד", אחד הראשונים שקרא להקמתה של מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל - מעין שיר תגובה שכותרתו "זוג מוזר (פרפרזה על מקאמה מוזרה). "בדרך חתחתים פגשתי זוג מוזר/ הלכו עמו סהרורים, מלמלו לעצמם בשקט, וככה אמרו:/ על משכבנו בלילות אנו שומעים קול פעמונים מצלצלים/ ארץ־ישראל שייכת לעם ישראל, וגם לפלשתינים... והד עלה לנו עונה מן הגיאיות והזריחה בהרים, והוא יפה להלל/ פלשתין שייכת לפלשתינים, וגם לעם ישראל".
למוחרת פרסם חיים גורי ב"דבר" התפלמסות פיוטית עם מאיר פעיל: "במועדון שחמט בתל־אביב ראיתי איש מוזר/ שערך את הכלים על הלוח, לוח לבן ושחור כמספר/ והצית לעצמו סיגריה, וקירב את כסאו למקומו/ ובאין לו יריב למשחק, הוא החל לשחק עם... עצמו".
"הנה לכם - בזכות 'איש מוזר' של נעמי, עמדות הצדדים ביחס לסכסוך הישראלי־פלשתיני בגרסתם השירית" (הציטוטים מתוך ספרו של מוטי זעירא, על הדבש ועל העוקץ, נעמי שמר סיפור חיים).
מרוץ שליחים
בריאיון שערכה עם עיתונאי מעריב דב גולדשטיין, באותה שנה, אמרה שמר את הדברים הבאים: "גוש אמונים הוא כוח חדש, הוא מעין פריצה מרנינה של מי תהום שלא ציפית להם. והם פרצו, והם זורמים, והם משקים את הלבבות. בבית אנו קוראים לזה מרוץ שליחים. זהו תהליך צפוי, נחזה ובריא: מחנה אחד התעייף, עשה מה שעשה - ועשה רבות וגדולות! - ונגמר לו האוויר.
"המחנה הקודם, שקראנו לו בהכרה 'תנועת העבודה', התמסד, התבקע, התפרק. זו הזרימה הטבעית. הופיע כוח חדש, רענן, משלהב. אבל למחנה שהתעייף - זה לא נעים. קשה להשלים. קשה לרדת מן הבמה ולהודות שמרוץ השליחים נמשך, אלא שהרצים התחלפו".
בני בניו של יוסף ממשיכים את השליחות מכוחו, בנחלתו ובכל מרחבי ארצנו. בספרו "מעט מן האור" כתב הרב חנן פורת דברים לפרשת ויגש, היפים גם לממשיכי דרכו של יוסף, בני דורנו:
"הן יוסף יכול היה לנתק לעד את קשרי האחווה עם אחיו שהתנכרו לו... אבל יוסף הצדיק - לא זו דרכו!
"אמנם מעמיד הוא את אחיו במבחן הנאמנות, ואינו מבטל את חטאם כלאחר יד, במין 'צדקנות נוצרית' מזויפת מתוכה. אבל אין הוא נוקם ונוטר כנחש, וכל מגמתו לאחד את בית יעקב מחדש.
"יתרה מזו: יוסף רואה בכל הגלגולים שעברו עליו מבור תחתיות ועד היותו משנה למלך מצרים, את מגמת ההשגחה העליונה אשר ייעדה לו תפקיד במהלך בניין האומה, ולפיכך אומר הוא לאחיו בעת התוודעו אליהם: 'וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה' (בראשית מה, ז).
"זוהי גבורת גבורתו של יוסף הכובש את יצר הנקם שבליבו, ומשיב אהבה תחת שנאה, מתוך הכרה עמוקה כי אהבתו לאחיו היא שתנצח בסופו של דבר את כל גלי השנאה העכורים, המאיימים לנפץ את בית ישראל לרסיסים".
כדברי נעים זמירות ישראל, גם יוסף הרגיש בעוצמה רבה בוודאי את המילים "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי", אך אהבתו ניצחה בסופו של דבר את המשטמה של אחיו. והוא משמש אות ומופת לכל ממשיכי דרכו, המוזרים. "אֲנָשִׁים מוּזָרִים, לוּ יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם".
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר