לפני 50 שנה התחולל הנס של פריצת הדרך להתיישבות בשומרון, בעלייה השמינית של גרעין אלון מורה לתחנת הרכבת בשומרון (סבסטיה). הנה המבט האישי שלי.
גרעין אלון מורה הוקם בחברון עוד לפני שהקמנו את 'גוש אמונים', ופעלנו ביחד כדי לפרוץ דרך להתיישבות יהודית בשומרון, מהלך שנחשב אז בלתי אפשרי - גם התומכים בהתיישבות היהודית בבקעת הירדן המורחבת, בגוש עציון ובחברון, בפרט תומכי יגאל אלון ממפלגת העבודה, התנגדו בתוקף להתיישבות יהודית בשומרון, אזור אותו השאירו למדינה הירדנית-פלסטינית כפתרון מדיני. התומכים היו מעטים וחלשים.
בשבוע הראשון של יצחק רבין ז"ל כראש ממשלה, עלה גרעין אלון מורה בפעם הראשונה לנסות ולהיאחז מדרום לשכם, בצמוד למחנה צה"ל - הגרעין הצליח להפתיע את כולם מפני שעלה דרך הר עיבל, ירד לשכם, והגיע למקום מתוך העיר שכם - שחזור מדהים של אבות אבותינו בכניסתם לארץ. אני הגעתי למקום בדרך אחרת, וגם מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הגיע למקום לבקשת הגרעין, ובדרך הקצרה, וגם זה בהפתעה.
ראש הממשלה יצחק רבין לא רצה לפנות בכוח ושלח את אריק שרון לתווך כדי להגיע לפשרה - הוצע לגרעין אלון מורה להשתכן זמנית במחנה הצבאי קדום, ממערב לשכם. אחרי דיון רציני הסכימו בגרעין אלון מורה לקבל את הפשרה, מתוך תקווה, שהתחלה כזאת תפתח דרך להתיישבות מלאה בהמשך. אולם מו"ר הרצי"ה לא הסכים בשום פנים ואופן, ולא חדל מלשאול: 'מה לא טוב כאן'? עמדתי לידו כאשר אלוף הפיקוד דאז ניסה להרגיעו ולא הצליח! גם אני לא הבנתי את מורי ורבי - הלוא ממנו למדנו ש'גאולת ישראל קמעה קמעה', בתהליך מתמשך, כמו שכתוב בתורה: "מעט מעט אגרשנו מפניך", ולמה רבנו מתעקש נגד כל פשרה שתמנע פינוי בכוח? אבל אפילו לשאול בקול לא העזתי, כי ראיתי עד כמה מו"ר חד ותקיף ונחרץ! גם הגרעין חזר בו מהסכמתו לפשרה רק בגלל עמדת הרצי"ה, כי הם הביאו אותו, ולא יכלו להתנגד לעמדתו הנחרצת.
התוצאה הייתה פינוי קשה ואלים - אותי לקחו לאוטובוס כמו חבילה כי לא התנגדתי, אך לא הסכמתי ללכת בעצמי - מחלון האוטובוס ראיתי אלימות קשה, ובכיתי.
בהמשך המאבק, עלה גרעין אלון מורה שוב ושוב, בעיקר לתחנת הרכבת בשומרון (סבסטיה), ובעליות האלה, מתוך המאבקים והפינויים ובלי שום הצעות פשרה, צמחה וגדלה התנועה הציבורית של 'גוש אמונים' -
בחנוכה התשל"ו הגיעו אלפים לעלייה השמינית, ואז התגלתה יד ה' והתחולל נס בעולם: באו"ם התקבלה החלטה מכוחם של אויבינו הידועים, שהגדירה את הציונות כ'גזענות'! ראש ממשלת ישראל יצחק רבין זעם, ולא רצה לפנות שוב את המתנחלים מסבסטיה, ואף שלח את שמעון פרס לתווך!
הצעת הפשרה הייתה שוב, שיכון זמני במחנה קדום - אותה ההצעה מהעלייה הראשונה! לילה שלם התווכחנו בתחנת הרכבת, מזכירות הגרעין יחד עם מזכירות 'גוש אמונים', על 'פשרת קדום' - את דעתו של הרצי"ה כבר ידענו כולנו, אבל אחרי הפינוי הראשון כבר לא הביאו אותו לשטח, ואחרי עוד 6 פינויים במאבקים עצובים מול צה"ל, רוב החברים תמכו בפשרה - רק הרב משה לוינגר זצ"ל הסתייג מאד, מחשש לנפילת הרוח של הציבור שהתגייס למאבקים בכל מאודו. לפנות בוקר התקבלה החלטה, ומשלחת משותפת לגרעין ול'גוש אמונים' נסעה לתל-אביב למפגש הסכמה.
אני נשארתי בתחנת הרכבת, ואז הגיע הרב צבי טאו עם מכתב חריף ממו"ר הרצי"ה המתנגד לפשרה בתוקף - אמרתי לרב טאו: 'איחרת'!
המשלחת חזרה מתל-אביב, והרב לוינגר הכריז מעל כתפי מי שהרים אותו, משפט מדהים: 'ממשלת ישראל החליטה להקים יישוב יהודי באלון מורה'!
פרצו ריקודי שמחה מדהימים, ואני לא יכולתי להשתתף בשמחה כי הייתי בהלם! אף מילה לא הייתה אמת אז במשפט ההוא! ממשלת ישראל הסכימה ל'פשרת קדום', ולא מעבר לכך! ישבתי מזועזע, ונזכרתי בסיפור ששמענו ממו"ר הרצי"ה בליל העצמאות שלפני נס ששת הימים, איך לא יכול היה לשמוח ולרקוד עם ההמונים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לפי החלטת האו"ם, כי היה קרוע מתוכו, וזעק:
'ואיפה שכם שלנו? ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה חברון שלנו? ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו? ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו? ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה כל רגב ורגב מאדמת בית חיינו'?
ואז נזכרתי גם בסוף דבריו של מו"ר הרצי"ה באותו ליל העצמאות התשכ"ז, איך ישב ובכה עם הרב חרל"פ זצ"ל, ואחר כך -
'התאוששנו מעט, ואמרנו': "מאת ה' היתה זאת! היא נפלאת בעינינו"!
רק בזיכרון זה התחלתי להירגע!
המשפט שהכריז הרב לוינגר, שבאותו זמן לא הייתה בו שום מילת אמת, הפך במהלך השנים, ובדרכי חתחתים, לאמת מלאה.
עדיין דרך ארוכה לפנינו, אבל פשרת קדום הולידה את היישוב הגדול קדומים, ומשם חזר גרעין אלון מורה ועלה שוב ושוב, עד שזכה, בהסכמת ממשלת ישראל בראשות אריק שרון, להתיישב בתצפית מופלאה מעל וממזרח לשכם, בהר כביר, ממש כמו אבות אבותינו!
חמישים שנה מלאו לנס ההוא, ומרחבי השומרון מתמלאים והולכים ביישובים יהודיים, שמצילים את מדינת ישראל מ'מדינת צוררים' מסוכנת, והרי כך כתוב בתורה, וכך למדנו ממו"ר הרצי"ה: "מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".