"בבוקר שאחרי החתונה הוא קם לתפילה ופשוט הלך למניין. זה הרגיש לי לא נכון, הייתי בהלם. לא הכרתי כאלה דוסים", אמרה אחת המרואיינות בכתבה שפורסמה לפני כשבועיים בעלון השבת 'הדור'.
הסערה שהתעוררה לא נבעה מהציטוט הזה אלא ממרואיין אחר שהציע לאפשר מגורים משותפים של גבר ואישה לפני החתונה כדי לבדוק את ההתאמה ביניהם, אך בחרתי לפתוח דווקא בו כיוון שגם אם היה ניתן למצוא צידוק הלכתי למעשה כזה, הכתבה מציגה את התפילה במניין בנסיבות הללו כמעשה שמחוץ לנורמה, ואת ההפך כהתנהגות אנושית וסבירה.
דוגמה נוספת שהובאה בעלון, אותה העורך בחר להדגיש ולהבליט נאמרה מפי מרואיין דתל"ש שהביע ביטחון בכך שרבני צהר יוכלו למצוא את הפיתרון ל'בעייתו'. הוא מצייר את שמירת הנגיעה כדבר בעייתי, וקובע: "כשאתה שומר נגיעה, אתה לא באמת יודע מה טוב ומה רע. זה מוביל להחלטות מוטעות". בחלק אחר של הכתבה, מתעניינת המראיינת בשאלה 'האם להתחתן או להישאר בני זוג חברים', דבר המייצר אצל הקורא תחושה שחברות לאורך זמן ממושך ללא נישואין היא אופציה לגיטימית.
במובן מסוים, ההצעה שהובאה בעלון לאפשר מגורים משותפים של בני זוג לפני החתונה היא לא הבעיה, אלא סימפטום שלה. כל הצעה שמובאת בעלון אפשר להסביר בק"ן טעמים, להשליך את האחריות על המרואיין, להביא דעה יחידנית שסוברת כמוהו, או אפילו לבסס על שיטה קיימת. אלא שהעניין הוא לא הדוגמאות הספציפיות, אלא הקו שהעלון בוחר להוביל, והתפיסות שמקודמות דרכו מדי שבוע.
כעורך לשעבר של עלון שבת, אציין כי מערכת העלון היא זו שקובעת את הקו שהעלון מוביל, גם כאשר היא נותנת במה לדעות נוספות. הבחירה מתחילה בהחלטה על הכתבות שיופיעו בעלון השבועי, ואחריה גם בהחלטה ספציפית על המרואיינים שייבחרו. במבט מלמעלה לאורך מספר חודשים בהם עלון 'הדור' מתפרסם, אני חושש שאפשר להגדיר את העלון ככזה שבמקום להוביל בצורה גאה את הזכות להיות יהודים ששומרים את תרי"ג מצוות, מקדם קו שרואה אותן כתרי"ג בעיות שמצריכות התמודדות ו'טריקים' שיעזרו להתגבר עליהן. האם זו רוח התורה והמסורת?
אסיים בדבריו של הרב אייל ורד, כותב בעלון 'הדור', שמתמצתות את הסוגיה: "היצר הרע מסתדר לא רע גם בלי שנעזור לו ונביא דעות כאלו בעלון שבת לציבור הדתי".