הרב אמיר סנדלר, ראש ישיבת בני עקיבא "אורות יהודה" באפרת, משוחח עם ערוץ 7, בועידת החינוך של "מקור ראשון" ומרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.
הראיון נפתח בהתייחסות ליום השנה לפטירתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל, דמות שהפכה למצפן עבור דורות של מחנכים ותלמידים. עבור הרב סנדלר, הקשר עם הרב דרוקמן אינו מסתכם בזיכרון ציבורי רחוק, אלא נטוע בהיכרות אישית עמוקה מימיו כסמזכ"ל תנועת בני עקיבא. "זכיתי להיות צמוד לרב כמה שנים, לראות את מסירות הנפש היום-יומית על עם ישראל".
התיאור שלו את דמותו של הרב אינו עוסק בשיעורים הגדולים או בנאומים חוצבי הלהבות, אלא דווקא ברגעים הקטנים והאינטימיים של הנהגה נטולת מניירות. "ראינו אותה - לא כסיסמאות. ראינו אותה בפגישות בשתיים בלילה, שאתה מתקשר לרב ואומר 'אם אפשר עוד שעה', ואתה רואה את הלו"ז שמתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים מאוחר בלילה".
התמונה הזו, של מנהיג שדלתו פתוחה והלב שלו ער למען הכלל בכל שעה, נחרטה בליבו של סנדלר והפכה לצוואה מחייבת. לדבריו, מרגע פטירתו של הרב, חלה על התלמידים והממשיכים חובה מוסרית: "להמשיך את קריאת ה'הנני' שמהדהדת לנו".
הרב סנדלר, שגויס למילואים עם פרוץ המלחמה, נזכר כי מצא את עצמו ביום השנה הראשון לפטירת הרב דרוקמן בסיטואציה סוריאליסטית. "אני זוכר יום הזיכרון הראשון של הרב דרוקמן, לא יכולתי להיות שם", הוא מספר. "היינו בעזה באמצע הלחימה, ואני זוכר שישבתי בבית בעזה צופה על הים, ושאלתי את עצמי: מה הרב היה עושה עכשיו?". הרב סנדלר מתאר תחושת חיסרון אדירה באותם ימים ראשונים ואינטנסיביים של לחימה, געגוע לדמותו המנחה של הרב. אבל דווקא מתוך החיסרון הזה, נולד המעשה החינוכי.
"שם ממש יש לי פתק שמצאתי ורשמתי לעצמי תוכנית 'הנני'", הוא מגלה. על אותו פתק בלב עזה שורטטו קווים לדמותה של "תוכנית להצמחת מנהיגות מתוך תורה לדרכו ולדמותו של הרב דרוקמן".
החזון שנכתב תחת אש לא נשאר במגירה. עם שובו, הפך הרב סנדלר את הפתק למציאות בישיבת "אורות יהודה". התוכנית, שפועלת מזה שנתיים, מהווה אנטי-תזה למרוץ ההישגיות המאפיין לעיתים את מערכת החינוך. " פתחנו לפני שנתיים תוכנית מדהימה בישיבה, שבאה ואומרת: אני לא מסתכל על הציונים שלך. הסיפור שלך הוא העולם האידיאליסטי. האם אתה כנער מסוגל לשמוע את הקול הזה, את ה'הנני'?".
המטרה היא לגדל דור של מנהיגים שדמותו של הרב דרוקמן עומדת לנגד עיניהם לא רק כפוסטר על הקיר, אלא כמודל לחיקוי מעשי בחיי היומיום.
הספקנים אולי ירימו גבה: האם בני נוער בעידן המסכים והרשתות החברתיות, באמת מעוניינים בתוכנית הדורשת מהם "יותר"? התשובה של הרב סנדלר, המגובה בנתונים מהשטח, היא חד משמעית. הביקוש היה אדיר. הנוער, כך מתברר, צמא למשמעות. הוא מתאר תלמידים שיוצאים למסעות בשביל ישראל, נפגשים חזיתית עם אתגרי החברה הישראלית, ואינם מסתפקים בדיבורים. דוגמה בולטת לכך היא ההתגייסות למען העיר קריית שמונה. "לראות את החבר'ה לפני כמה חודשים, מסתובבים בקריית שמונה, עוזרים בשיקום של העיר, בבניין, בצביעה, בכל מיני פעולות כאלה", הוא מתאר בגאווה. אך לא רק שיקום פיזי מעניין אותם. התלמידים הקימו מיוזמתם מועדוניות לילדי עולים, לילדי מגויסים ולילדי החינוך המיוחד. והנתון המפתיע ביותר? היוזמה מגיעה מלמטה. "כמה שאנחנו מציעים, החבר'ה נותנים עוד הצעות ויוזמות. בסוף כשמדברים לנוער בצורה אמיתית וגדולה, הם עונים באותו גודל".
לקראת סיום הראיון, הדיון גולש אל הסוגייה שמעסיקה את החברה הישראלית כולה מאז השבעה באוקטובר: ההפתעה הציבורית מ"דור המסכים" שהתגלה כ"דור הניצחון". בעוד שרבים, כולל מומחים ואנשי צבא, הוכו בתדהמה מעוצמות הנפש וההקרבה של הלוחמים הצעירים, הרב סנדלר לא הופתע. "אנחנו יודעים שבסוף, אחרי כל הרעש והצלצולים מסביב, יש פה דור גדול שרוצה. הם מחפשים דברים גדולים ומדברים על דברים גדולים. התפקיד שלנו הוא לכוון אותם כמה שיותר גבוה".