מפגש יוצא דופן בין דוד שוקן המגיע מעולמות התוכן של "הארץ" והליברליזם החילוני, לבין הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, מזקק תובנות ייחודיות על החברה הישראלית.
שוקן לא הגיע כדי להתחנף. הוא הגיע כמי שנושא על גבו את משא הדיכאון של המחנה שלו. "בבית ספר שהילדים שלי לומדים בו בפרדס חנה, יש קבוצה שאשתי הקימה בווטסאפ שקוראים לה 'מחשבות על רילוקיישן'", הוא אומר לרב כבר בתחילת השיחה, מתאר מציאות של ייאוש קיומי. "כולם שם שופכים את יגונם ואת דכאונם ואת הרצון שלהם לברוח מפה".
הוא גם מתאר בפני הרב את התחושה הרווחת בקרב חבריו כי "המדינה נחטפה, השלטון מושחת והבחירות הן אחיזת עיניים שעתידה להתבטל".
לעומת התיאורים הללו, הרב אליהו הציג אופטימיות כמעט מתריסה, כזו שרואה מעבר לכותרות העיתונים. "את האמת? שמעתי אותך, קראתי אותך, אמרתי 'אני מרגיש שאתה מדבר ללב שלי'", הפתיע הרב את אורחו, והסביר כי דווקא המרחק הפוליטי הוא זה שיצר אצלו את הסקרנות. "אם אתה מייצר בין שני הקצוות את הגשר, אז אתה תופס את כל מה שבאמצע. זאת התקווה".
השיחה גלשה במהירות לסוגיות הבוערות ביותר. שוקן הציג את הפחד החילוני מפני הדתה וכפייה, הרב אליהו השיב בטיעון הפוך: השמאל הוא זה שחי בתוך הזיה. "הם שונאים אנשים מדומיינים", קבע הרב וסיפר על מפגשים עם טייסים ומובילי מחאה שהטיחו בו האשמות על יחס לנשים. "יש לי שתי בנות, שתי מלכות, אני ממש רואה את זה הפוך, זה לא מתכתב עם פסיק מההוויה שלנו".
הרב אליהו ביקש לפרק את דמות הדמון שנבנתה לו בתקשורת החילונית, כשהוא משתמש במשל מרבי נחמן מברסלב: "אם הם מציירים אותי כמו שהם מציירים, גם אני הייתי מתנגד למי שהם מציירים, אבל זה לא אני".
אחת הנקודות הנפיצות בשיחה הייתה סוגיית גיוס החרדים. שוקן הביע את התסכול העמוק של הציבור המשרת, שרואה בסירוב החרדי ובאמירות כמו "נמות ולא נתגייס" יריקה בפרצוף.
הרב אליהו, שילדיו ונכדיו משרתים ביחידות קרביות, לא היסס להסכים עם הצורך בגיוס, אך ניתח את הסירוב החרדי דרך פריזמה של פחד מחילון. "הפחד מהחילון בצבא מביא אותם להגיד דברים שלא נכונים בעיניי. בצבא דווקא התחזקתי תודעתית. אני ממש מרגיש שאלוקים נמצא בתוך מחנה הצבא".
הרב אליהו אף הביע תמיכה בתהליכים שיאפשרו לחרדים להתגייס תוך שמירה על אורח חייהם, והדגיש: "מי שלא נמצא שם ולא חווה את החיבור הזה לאלוקים, הוא מפסיד את החיים שלו".
שוקן, שמחזיק בחברויות קרובות עם ערבים ופעיל בארגוני שלום, אתגר את תפיסת העולם של הרב, אותה הגדירו חבריו כ"גזענות". הרב אליהו לא התנצל, אך ניסה לשרטט הבחנה דקה בין הפרט לכלל. "צריך לאהוב כל אדם, אבל לא להיות טיפש. כל אדם נברא בצלם אלוקים, אבל כשמישהו חולם לרצוח אותי, אני לא מקבל את זה. באופן כללי, האוכלוסייה הערבית סולדת מאיתנו ורוצה לטבוח בנו".
כששוקן שאל על הפתרון המעשי, הרב אליהו הציג חזון שמשלב ריבונות ישראלית מלאה עם מעמד של "גר תושב" לערבים שמקבלים את עובדת היותה של המדינה יהודית.
לקראת סיום, התחדד ההבדל התהומי בהשקפת העולם: הפסימיות החילונית מול האופטימיות האמונית. שוקן תיאר מדינה שקורסת תחת העומס, פקקים אינסופיים, יוקר מחיה וילודה חרדית שיוצאת משליטה. הרב אליהו, לעומתו, רואה עולם שהולך ומתקן את עצמו. "הכיוון הכללי של העולם הוא הולך ונעשה טוב".