באולפן ערוץ 7 מתארחים רס"ן במיל' גלעד אך וסרן במיל' עומר ולדמן פציניאש, ראשי 'המילואימניקים דור הניצחון' לשיחה על התנועה שהקימו, הפעילות בזירות השונות והתקוות לשינוי מהותי שיתחולל בעם ובהנהגה.
את הדברים פותח אך בציון פעילות התנועה בזירת החקיקה, שם פעלו וקידמו את חוק האפליה המתקנת למילואימניקים באקדמיה "בדומה למה שהיה במשך שנים למגזר הערבי", כלשונו. "סוף סוף עשינו תיקון".
עוד הוא מזכיר את חוק ההטבות במס שהפך להיות החלטת ממשלה, חקיקה שהובילה להטבות ברכישת בתים וסוגיות נוספות שתכליתן "לקחת את הציבור המשרת, שהוא זן נדיר בעם הזה, לתגמל אותו ולהכיר את הפעולה שלו. בנוסף, אנחנו מקדמים מזה כשנה וחצי פעולות התיישבות מילואימניקים. הצלחנו להכניס משפחות של מילואימניקים לתוך העוטף, לתוך קו העימות באזור הגליל והגבול עם לבנון".
רוצים מדינה מנצחת? התחילו בלתמוך בלוחמים שלה - תרמו להמשך הפעילות של דור הניצחון.
בנוסף, אומר אך, "אנחנו עובדים על הקמה של ישובים וחוות בבקעה וביהודה ושומרון. ישובים של מילואימניקים שלחמו, מגיעים מהשטח ואומרים שהם רוצים להמשיך בחיי העשייה והתרומה ולא לחיות את החיים הרגילים שלהם".
עומר ולדמן פציניאש מדגישה בדבריה את חשיבות המהלכים הללו מעבר לחיבוק הגדול שמקבלים אנשי המילואים מהעם כולו. "יש הבדל בין זה שכולם אוהבים ומחבקים מטאפורית את המילואימניקים, מה שכמובן מעודד ומשמח ואנחנו מרגישים את החיזוק הזה, לבין התגמול שצריך להיות המדיני-פיזי שאומר שהמשרתים הם אוכלוסייה מועדפת".
"אנחנו רוצים להרגיש שיש מאחורינו גב שגם נותן לנו כוח להמשיך לשרת, וגם מראה שמדינת ישראל רואה את האוכלוסייה המשרתת כנושאת כתר", היא אומרת ומדגישה כי על המדינה לומר בגלוי ובבירור שהיא אכן מתעדפת את משרתי המילואים בגלל שהם משרתי מילואים. "אנחנו רגילים לראות העדפות לאוכלוסייה ערבית או לאכלוסייה מוחלשת, אבל אוכלוסיית המילואים לא מקבלת העדפה בגלל שהיא אוכלוסיית מילואימניקים ובגלל זה, בגלל השירות שלהם, נציב אותם בראש. את זה אנחנו מצפים לראות במיוחד אחרי הלחימה ותוך כדי הלחימה".
"אנשים עשו מאות ימי מילואים, עזבו את הבתים שלהם, את המשפחות שלהם, את העבודה שלהם כדי לתרום למען המדינה, למען הקיום שלנו כאן, ואלו האנשים שאנחנו צריכים לקדם, אלו הערכים שאנחנו צריכים לקדם, ורק ככה אנחנו באמת נצליח להיות מדינה מנצחת וצבא מנצח", הוא מוסיף.
האם החברה הישראלית החלה מקבלת את אנשי המילואים כמובנים מאליו? גלעד אך משיב בחיוב אחרי אנחה. "כן, זו המלחמה הכי ארוכה בתולדות מדינת ישראל. 77 שנים לא היתה לנו מלחמה ארוכה שכזו שגויסו בה מעל 360,000 חיילי מילואים. זה ציבור אדיר שהלך והצטמצם. בסוף, מי שעוזב את הבית, עוזב את העבודה ובא לשלושה חודשים לכניסה לתוך רצועת העזה פעם אחר פעם, סבב חמישי, סבב שישי, זה אירוע שהוא מאוד מאוד קשה.
רוב העם נכנס לאיזושהי שגרה של מלחמת התשה, מה שלטעמי לא טוב גם בהיבט האסטרטגי, אבל בסוף מי שנושא בנטל זה אירוע מאוד קשה, גם בסיכון, גם בעזיבה של הבית, העבודה והלימודים פעם אחרי פעם, יש אנשים שאיבדו עסקים, אנשים שנפגעו חיי המשפחה שלהם בצורה מאוד מאוד דרסטית עד כדי לא מעט מקרים של גירושין ששמעתי עליהם לצערי. אם הביטחון של המדינה בנוי על ציבור מצומצם כל כך, חייבים לתגמל אותו בהתאם, לדאוג שהוא יקבל את ההכרה ההוקרה וההתייחסות הראויה לו".
דור הניצחון קם מהשטח, למען הלוחמים ולמען המדינה - תרמו להמשך הפעילות ועמדו איתם כתף אל כתף.
"כרגע מי שמנצח את המלחמה הוא צבא המילואים שביטחון המדינה מונח על כתפיו, ואלו אבות למשפחות, אנשי עסקים, אנשים עובדים, סטודנטים, והם צריכים להיות מתוגמלים", מדגיש אך.
בהתייחס לפרק ההתיישבות בפעילות הארגון מוסיפה ומציינת עומר כי מדובר בנושא שעלה מהשטח. "אנשים שמלווים את הדרך שלנו ואת התנועה שלנו מתחילת הדרך, כלומר ממש עם תחילת הלחימה, באו ואמרו שהמשימה שאנחנו פוגשים בחזית ומתמודדים איתה כתף לכתף היא משהו שניתן לתרגם אותו גם לחיים האזרחיים. ישובים רבים נפגעו כתוצאה מהלחימה הזו בקווי התפר, אזורים רבים בארץ הדגישו את הצורך בהתיישבות יהודית חזקה ערכית וציונית. יש כאן הזדמנות לקחת את האנרגיה הגבוהה הזו מהמילואימניקים שמגיעים מרקעים שונים ורוצים להמשיך את הביחד ואת המשימה הזו למען הציונות, האחדות וחיזוק המדינה ואי אפשר לעשות את זה טוב יותר מאשר בהתיישבות. זה מתרגם את כל הערכים לכדי ביצוע בצורה הטובה ביותר".
מעל הכול, מדגיש גלעד אך, התנועה כולה הוקמה על מנת להביא את צה"ל לחתירה לניצחון ולהשגתו. "החקיקה וההתיישבות הם דברים חשובים שנוצרו במהלך הדרך מתוך צורך שעלה מהשטח כי אנשים הרגישו שהם לא מתוגמלים או שהם רוצים לעשות יותר, אבל הסיבה שבגללה הקמנו בראשון לינואר 2024 מאהל מול משרד ראש הממשלה, מאהל שהתחיל בנו אבל הגיע ל-500 מבקרים ביום, היא הצורך האקוטי בניצחון במערכה הזאת".
"לא יכול להיות שהמלחמה, שהתחילה עם 1200 הרוגים, תסתיים בלי ניצחון מאוד מאוד ברור. לאט לאט הבנו שהרבה אנשים רואים את המציאות כמונו. זה דרמטי ואקוטי לא רק לחיי מדינת ישראל, אלא לחיי העם היהודי בכלל. אם המלחמה הזאת תסתיים כמו שעכשיו היא הולכת ודועכת לכיוון של הסכם עם חמאס ולא השמדת חמאס, זה בוודאות יביא עלינו את השבעה באוקטובר הבא, כי ברגע שתיגמר המלחמה הצעד הבא של חמאס יהיה בנייה מחדש של המנהרות, התעצמות, וכבר תוך כדי הלחימה הם עושים זאת. אנחנו מפוצצים להם מנהרה והם עוקפים וחופרים, ובפעם הבאה הם לא יעשו את הטעות של מתקפה מחזית אחת, אלא מתקפה משולבת מעזה ומלבנון".
משמעותו של אירוע משולב שכזה, אומר אך כמי שהיה בחזית לבנון בשבעה באוקטובר, היא אסון. "זה משהו שחייב להשתנות, ומי שישלם את המחיר הם שוב לוחמי המילואים ששוב יעמדו בקדמת המערכה. הם אלה שכבר נמצאים בכל המערכות. לא כל חיילי הסדיר חוזרים לצבא המילואים אחרי שלוש שנים", הוא אומר ומציין כי שורה ארוכה של מבצעים שאליהם יצא צה"ל נשענו על כוחות המילואים שחווים על בשרם את חוסר היכולת של צה"ל לנצח ולהכריע ושוב צה"ל מסתפק "באיזשהו תיקו או באיזשהו הסכם שמשאיר את הנאצים בחיים. זה משהו שחייב להשתנות ולכן הקמנו את הארגון".
בלי תמיכה - אין המשך. תרמו עכשיו להמשך הפעילות של לוחמי המילואים.
לחותרים להפסקת המלחמה והשואפים לחזור לימי שיגרה ושיקום המדינה, אומרת ולדמן פציניאש: "אף אחד מאיתנו לא רוצה מלחמות. זו לא המטרה של הארגון, אנחנו לא באים לקדש לחימה לשם הלחימה. קמנו ואנחנו ממשיכים להתקיים כי בסופו של דבר כמי שנמצא בחזית, ראה את האויב, הביס את האויב, ניצח את המשימות האלה, אנחנו רעבים וצמאים להביא את הביטחון הזה הביתה אחת ולתמיד. אני מבינה את האנשים שמתעייפים אחרי יותר משנתיים של מערכה, ובגלל זה חשוב להבין שהמערכה היא לא רק בחזית אלא בעוד הרבה מקומות כמו התקשורת, הרשתות, הכנסת, התודעה בעם וכך נוכל לממש את הישגי ההכרעה האמיתית והניצחון האמיתי".
"לחימה היא לא רק בשדה הקרב. לחימה היא הרבה בשדה התודעה, ואם לא ננצח את המלחמה בשדה התודעה, אם לא נצליח להמשיך ולדחוף לערכים של ניצחון, הכרעה ועליונות בלי בושה, להגיד שאנחנו כאן כדי להמשיך ולהתקיים בביטחון מלא ולגדל את הילדים שלנו כאן ולהיות צבא מאוחד ומדינה מאוחדת ולא מפולגת, אם לא נשאף לכך גם בזירה הפיזית וגם בזירה התודעתית, פשוט לא נצליח".
אך מוסיף לדבריה של עומר ואומר כי לתפיסתו ניתן היה להביא לקיצור ימיה של המלחמה לו רק הייתה הגדרה סדורה של מונח הניצחון. "מהיום הראשון דיברנו על הגירה של האוכלוסייה וכיבוש של השטח, גם אם לא כל הרצועה, לפחות חלק ממנה באופן שיהיה ברור לכל המזרח התיכון שמי שפלש לארץ שלנו עם אלפים ורצח וטבח בנו, איבד את האחיזה שלו בקרקע. דיברנו על יצירת מרחב חיץ בלבנון. אלו דברים שחילחלו לתודעת מקבלי ההחלטות לאט, אבל הופתענו לגלות שמי שהרבה פעמים בולם זה דווקא הפיקוד הבכיר בצבא וגורמים בתוך רשויות הצבא".
כקצין בצה"ל אומר גלעד אך כי הוא ועומר, שגם היא קצינה בצה"ל, לויאליים למערכת הצבאית "אבל בסוף, כשאתה פעם אחר פעם רואה שהפיקוד הבכיר בולם, גם את הדרג בשטח של הלוחמים וגם את הדרג המדיני ומתמרן אותו, אתה מבין שמשהו פה לא עובד. הצבא מבחינה מסוימת לא רוצה לנצח. זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד מאוד בוטה בפרשת הפצ"רית. היינו בשדה תימן כי הרגשנו יחד עם עוד חברים מהתנועה שיש פה משהו שלא עובד, שיש כאן מחלה אוטואמונית של הצבא, שהפרקליטות הצבאית נלחמת בלוחמים".
על יום פרוץ המלחמה מספר גלעד אך על שיחת טלפון שקיבל מחבר צוות המו"מ המטכ"לי שסיפר לו כי הוא הוזמן לבסיס שדה תימן על מנת לקיים מו"מ עם לוחמי כוח מאה על מנת שאלה יסגירו את נשקם. "זה משהו שלא קרה אף פעם. יחידה של משטרה צבאית מכתרת יחידה אחרת וקוראת להם להניח את נשקם... גם אם יש חקירה וגם אם יש טענה כלשהי, פונים למפקדים שלהם, קורא להם מפקד למשרד ואומר 'חבר'ה אתם מוזמנים לחקירה, תניחו את הנשק וסעו לחקירה במחנה של המשטרה הצבאית ותחזרו'".
מי שמקריב את חייו למען המדינה - ראוי לקבל יותר מחיבוק. תרמו עכשיו.
לתפיסתו המקור להתנהלות זו של אנשי הפרקליטות הצבאית הוא הפער שיש בין דרג הלוחמים ומפקדיהם בשטח, אלה "שגורסים את האויב עם השיניים ונלחמים נוכח פני אויב", לבין "מי שיושב תחת הפלורסנטים בקומה 14 בקריה".
אך מזכיר כי "הפצ"רית היא אלופה בצה"ל, היא חברת המטה הכללי של צבא הגנה לישראל. הניתוק הזה הוא הרסני גם לאמון של הלוחמים ובני משפחותיהם בצבא וגם ליכולת לפעול".
ולכל הרבים ששומעים את דבריהם ומהנהנים בהסכמה אומרת עומר: "המאבק הזה צריך להיות מאבק אקטיבי של כולם, וכוונתי לרוב הציוני שחי במדינה הזו, רוב שמבין שכדי להגיע להישגים, לניצחון ולהכרעה אי אפשר לשבת בבית, לצפות בטלוויזיה ולהסכים עם המסרים. צריך לנקוט בפעולה אקטיבית, לתמוך במי שמהדהדים את הבשורה הזו, שמייצרים תודעת ניצחון, שמקדמים את המילואימניקים, את הלוחמים ואת הניצחון".
בדבריה מנסה עומר לתאר את הלך הרוח של מי שביום השבעה באוקטובר הבינו שהכול סביבם קורס ובחרו להתיצב ביחידות ולשאת את עתיד המדינה וביטחונה על כתפיהם, גם אם המחיר יהיה כבד, "ואנשים שילמו מחירים כבדים בלחימה, בין אם מחירים אישיים כשנפצעו, ובין אם מחירים שמשפחות שילמו על יקירים שכבר לא איתנו, אבל הכל נעשה מתוך החלטה שהתקבלה לצאת לקרב ולהילחם על המדינה כי ללא הלחימה על המדינה לא יהיה לנו כאן עתיד".
עוד היא מוסיפה ומדגישה בדבריה את החובה להעניק ללוחמים גב של ממש על מנת לייצר ולהעמיק את תודעת הניצחון. ברוח זו קוראים עומר וגלעד לציבור הרחב לסייע לארגון 'המילואימניקים דור הניצחון' המנהל בימים אלה קמפיין תמיכה ציבורי. "אנחנו פונים לאזרחים, לתושבים, לצופים בבית, חבר'ה, קחו חלק. יש לנו קמפיין גיוס המונים. תתמכו כדי שנוכל להמשיך ולדחוף את הצבא לניצחון, לניצחון בעזה, להגירה, לניצחון בלבנון ולעוד אתגרים רבים נוספים כדי להמשיך הלאה בחקיקה למען המילואימניקים ולמען התיישבות של מילואימניקים", מסכם גלעד אך.
המילואימניקים נלחמים גם בשטח וגם בכנסת - תרמו כדי שלא ילחמו לבד.